אבודה עונה 2 – פרק 8 (סליחה על העיכוב)

התיישבתי ליד מאור, מני וסקראב מהצד השני. "אז על מה רציתם לדבר?" שאלתי.
"על העובדה שאני יושב פה סתם" ענה מני
"סליחה?" שאל מאור
"ילד, אתה רוצה להיות פה? אל תתערב" אמר מני ואז חזר והביט בי. "אני מחכה" הוסיף.
"למי בדיוק?" שאלתי בחיוך
"לך" הוא ענה ולא נראה מרוצה "אני רוצה לדעת מי הלשין עליי, אחר כך נדבר על העובדה שאני בכלל חף מפשע"
"אני לא יכולה לומר לך מי זה כי אני לא יודעת" אמרתי "ומה זאת אומרת את חף מפשע?"
מני הניד את ראשו לעבר מאור. סקראב הביט בי. "לא" אמרתי.
"אז אני לא מדבר" אמר מני ושילב את ידיו על חזהו, מחכה.
"מה קרה?" שאל אותי מאור בלחישה
"הם רוצים שתצא מפה" לחשתי "רק אז הם ידברו"
"את רוצה שאצא?"
"לא" אמרתי בשקט והבטתי במני וסקראב "אתה פה ואתה תישאר" הגברתי את קולי בכוונה כדי שמני ישמע. סקראב חייך והביט במאור.
"מה דעתך ילד…" הציע סקראב "שניתן לשני אלו לדבר שתי דקות?"
"אני לא זז מפה" אמר מאור. הוא ישב זקוף, כאילו לא פחד מזוג האנשים.
"אני מבטיח לך שלא יקרה כלום למאי, היא ילדה גדולה אתה יודע"
"אני לא זז מפה" אמר שוב מאור. מחייך חיוך ציני אל סקראב.
"שמע ילד" אמר סקראב וקולו נשמע מאיים "אתה יוצא איתי עכשיו החוצה ונותן לשני אלה פרטיות ,מובן?". בשלב הזה הביטחון של מאור התערער והוא הביט בי.
"זה בסדר" אמרתי "אם זה אני ומני אני גוברת עליו" חייכתי אל מני
"לא יקרה לה כלום כן?" שאל מאור את סקראב
"אני מבטיח לך" אמר סקראב, קם ופתח את הדלת. "שנצא?"
אחרי שהם סגרו את הדלת מני חייך אלי. "אז מה שלומך?" הוא שאל
"מני, רד מההצגה הזאת" אמרתי בתקיפות
"יופי" הוא אמר, נשען אחורה. "אני לא אוהב להיראות נחמד במיוחד"
"למה רצית לדבר איתי?" שאלתי "ולמה שלחת את סקראב?"
"רציתי לדבר איתך, נבהיר את זה תיכף" הוא חייך "השתמשתי בסקראב כי ידעתי שלא תסרבי לו"
"אז ניצלת את סקראב כדי להגיע אליי" אמרתי "מעניין"
"שנגיע לחלק השני שבשיחה?" הוא שאל
"אני מחכה" אמרתי
"העובדות מראות שאני רוצח כן?" הוא אמר ואז פרץ בצחוק. "טוב, כמובן זאת טעות אבל…" הוא התקרב אליי "מי יאמין לרוצח, נכון?"
"מני, המקום הזה לא כזה נורא" אמרתי "הוא יעשה לך קצת טוב"
"אוי מאי" הוא חייך "את כל כך תמימה?"
"מה הכוונה?" שאלתי, נכנסת לפאניקה. מני קם ממקומו, קמתי גם אני.
"שבי!" הוא נבח עלי, רק מבהלה התיישבתי חזרה.
הוא דפק על הדלת וסקראב נכנס עם מאור קשור בידיו. "מעכשיו…" אמר סקראב "אתם עושים מה שאנחנו אומרים לכם, מתי שאנחנו אומרים לכם. מובן?" הוסיף
הבטתי במאור באימה, הוא בקושי זז, ראיתי שהוא נאבק לנשום. מה סקראב עשה לו?
"מה קרה לו?" שאלתי בכעס וקמתי ממקומי, התקדמתי אל סקראב והוא נסוג אחורה. הבהלתי את סקראב! "תענה לי סקראב!" אמרתי שוב בקול תקיף.
"רק תפסתי אותו" ענה סקראב "הוא התנגד. הייתי צריך להשתיק אותו" הוא חייך.
"אני מקווה שלא פגעת בו" אמרתי "אחרת אתה גמור"
"אני לא חושב שאת מסוגלת לאיים עלי" אמר סקראב בצחוק והחזיק את מאור בצורה מעוררת רחמים. "את מאמינה שאת מסוגלת?" הוא שאל מחייך.
רציתי לבעוט בו, להכניס לזוג המפגרים האלה. אבל פחדתי שייפגעו במאור.
"תן לי אותו" אמרתי
"למה לי?" צחק סקראב
"תן לי אותו" אמרתי שוב "מיד"
"בואי נעשה עסק" אמר מני "אנחנו נשחרר את החבר שלך ואת תעשי מה שנאמר לך"
"לא" אמרתי בכעס "אתם תיתנו לי אותו ואנחנו נלך מפה"
"מאי" מני חייך "אמרתי לך, את תמימה מדי". סקראב לחץ על צווארו של מאור. לא יכולתי לראות את זה.
"תן לי אותו!" אמרתי בזעם. הוא זרק אותו אליי, תפסתי את מאור ושחררתי את ידיו.
"את יודעת מה העסק על השחרור שלו, כן?" שאל מני בחיוך
הבטתי עוד רגע במאור, הוא התחיל לנשום שוב באופן סדיר.
"כן" אמרתי
"מצוין" אמר סקראב "בואו לא נבזבז זמן"
"בסדר" אמרתי "מה אתם רוצים שאני אעשה?"
"אנחנו צריכים להוציא את מני מבית הסוהר, אחר כך תוכלי לחזור לחיים שלך". כן יופי. כאילו שיש לי חיים נורמאלים ומאושרים לחזור אליהם.
"איך חשבתם להוציא את מני מפה?" שאלתי
"יש לנו תוכנית" סקראב חייך "ואת והחבר שלך שותפים לה"