the big blue ocean

אני לוקחת נשימה עמוקה וממלאה את הריאות.
כשאני מסתכלת למטה אני רואה מראות שאי-אפשר להתעלם מהן.
הייתי רוצה להישאר ולהסתכל למטה אך משהו גורם לי לעלות למעלה, חוסר החמצן.
אין לי מצלמה אך הנפלאות האלו יישארו אצלי לעד.
החיים שלמעלה כבר מאסו עלי, עדיף לי להישאר למטה, אז אני יורדת.
לפתע משהו אוחז בחולצתי ומעלה אותי למעלה, כן כך חשבתי, כנראה לא יתנו לי להיעלם מן העולם.
אני מסתכלת למעלה ורואה את השמיים, זהו הזיכרון האחרון שאני זוכרת, שמיים תכולים ללא עננים נוצצים באור השמש.
אבדתי את הכרתי לזמן, אני מוצאת את עצמי בבית חולים נאבקת על כל נשימה ונשימה.
אחיות מבוהלות רצות סבבי ומנסות להציל את חיי. הם אבודים והן יודעות זאת, מה שנותר לי לעשות הוא לעצום עיינים ולתת לחושך לקחת אותי אליו. לאחר מותי לא היו אנשים אשר יבכו על קברי, את המוות שלי איש לא יזכור, אף אחד חוץ מהים….