זה שינה את החיים שלי – הקדמה ופרק אחד

~הקדמה~
קוראים לי דנה, אני בת 14, אני ילדה רגילה בסך הכל.. ציונים טובים, חברים טובים, אין לי בעיה עם עצמי, ואני מאמינה שכל דבר בחיים הוא לטובה.
יש לי שתי חברות טובות אביטל ושיר. הן כל הזמן לצידי, חברות באמת אמיתיות שאפשר לסמוך עליהן.
יש לי אח קטן, בן 10, קוראים לו רוי.
אבא שלי עובד בחברת הייטק הוא ממש מצליח.. זאת אומרת, הוא הצליח.. תכף תשמעו למה אמרתי את זה בזמן עבר ואמא שלי גם הייתה מצליחה בעבודה.. אבל גם זה בזמן עבר….
ולמה כל זה בזמן עבר ?
כי דבר אחד שינה לנו את החיים.

~פרק 1~
"בוקר טוב דנה, קומי, יום חדש היום צריך ללכת לבית הספר" אמא אמרה בקול רגוע ופתחה את הטריסים שיכנס אור השמש לדירה.
"אמא עוד חמש דקות" ניסיתי להשאר עוד קצת במיטה החמה והנעימה אבל אמא התעקשה כדי שלא אאחר לבית הספר.
לא הייתה לי ברירה וקמתי, צחצחתי שיניים,התארגנתי, אכלתי ארוחת בוקר, נתתי נשיקה לאמא, לאבא ולרוי ויצאתי לבית הספר.
בדרכי לבית הספר פגשתי את אביטל והלכתי איתה, היום יום שלישי ואביטל שונאת את ימי שלישי בבית הספר בגלל המקצועות שיש לנו אז ידעתי כבר שיהא תקטר לי כמה בא לה לחזור למיטה.
וכמה לא מפתיע, קצת אחרי שנפגשו היא התחילה לקטר… "את יודעת דנה, יום שלישי היום, היום הכי גרוע בשבוע, בא לי לחזור לישון.." אביטל אמרה.
"ידעתי שתתחילי לקטר, אבל תחשבי על הצד הטוב, היום תראי את חבר שלך אוראל, הוא הרבה זמן לא היה בבית הספר ולא נפגשתם כי הוא היה חולה.." ניסיתי לעודד כדי שתפסיק כבר לחפור כמו כל שבוע…
ככה המשכנו את השיחה, דיברנו וצחקנו עד שהגענו לבית הספר והפעם אפילו הצלחנו להקדים יותר מתמיד והיה לנו זמן להיות עם חברים. כשהגענו אוראל כבר היה בכיתה אז אביטל הלכה אליו ואני נשארתי לבד כי שיר לא הגיעה, הלכתי לבדי למגרש התיישבתי ושיחקתי באייפון, הייתה רוח לא חזקה ולא היה מאוד קר, היה את המזג האוויר האהוב עליי, הבנים שיחקו כדורגל ואני לפעמים העלתי את ראשי מהמשחק באייפון כדי לראות את עומר, הבן שאני מאוהבת בו בכיתה.
עומר הוא עם שיער חום, עם מוהק ועיניים כחולות, ממש מתוק. ואני תמיד הייתי רוצה שהוא ישים לב אליי… ניסיתי שהוא לא יקלוט אותי אז לרוב ניסיתי לעשות את עצמי שקועה באייפון ולא שמה לב לאיך שהבנים משחקים.
~צלצול רועש הושמע בבית הספר וכולם חזרו לכיתות, יום הלימודים התחיל~