another day..

יש המאמינים כי:"מטרת החיים, היא חיים עם מטרה"
אין לי חלום או שאיפה מעצמי, רק אולי סוף סוף לברוח מבית היתומים, ואז לצאת לחיפוש בעקבות אבי..
"מרגרט, את בסדר, את בכלל לא מקשיבה לי" אמרה אן בעצבים, התקרבתי לאן, תפסתי כרית מלאת נוצות בידי וישבתי ישיבה מזרחית. "בטח שאני מקשיבה לך, אניטה, תמשיכי, אז בסוף הנסיך וסינדרלה התחתנו אמרת לא?" אמרתי בכדי לחפות, לא הקשבתי.. חשבתי, אולי אבא שלי באמת נטש אותי, או שהוא מת בכלל, או אולי הוא כלוא..
"מה, לא! סינדרלה עדיין לא פגשה את הנסיך.." היא אמרה בעצבות, ואכזבה. רכנתי אליה ואמרתי לה בקול רך ועדין:"את בדיוק כמו סינדרלה, מתי שהוא הסניך יבוא וייקח אותך מפה, ותחיו באושר ועושר" חייכתי אליה ונשקתי לה על ראשה מלא שערות הזהב, הבקבוקים שנטפו על כתפיה היו מדוייקים ויפים כמו בובות החרסינה שקונים לילדים העשירים, אלה שבחיים לא נזכה לראות.
"את באמת מאמינה, ש..כמו באגדה אני ימצא את הנסיך ויהיה פיה, ושמלות, ו…" מילותיה של אן נקטעו כאשר נכנסה ויקטוריה וצעקה:" קומו! ארוחת ערב, סדרו את המיטות ותתארגנו, תהיו בחדר האוכל בעוד עשר דקות בדיוק".
אני שונאת אותה! כל כך שונאת אותה היא רעה ביותר.
"הי אן, את האמא החורגת המרשעת כבר ישלך, את רק צריכה להשיג נסיך יפה, פיה, וארמון" אמרתי בגיחוך.
ופעם ראשונה ביומיים האחרונים שאן חייכה חיוך גדול וצחקה.