חיי כלב

יום אחד חזרתי מבית הספר לביתי .
פגשתי בכלבלב שלא היה לו אוכל .
נתתי לו פרוסת לחם שלמה . הוא אכל בביס וירק את הקשה.
"בדיוק כמוני. " -כלומר כשהייתי קטנה לא אהבתי את הקשה .
לא היה לי משהו לנשנש בדרך הביתה , פניתי לאופה שליד בית הספר ושאלתי:
"יש לך חתיכת עוגה?" .
הוא אמר: "כן , אני ממליץ לך על זו . " והצביע על חתיכת העוגה המושלמת .
נתתי לכלבלב חתיכה ורצתי הביתה כדי לא לאחר כי סבתי מגיעה .
כשהגעתי הביתה חתיכת העוגה הייתה רק פירור או שניים …
שיחקתי בחצר הבית ודמיינתי את הכלבלב .. דמיינתי שהוא לידי ושאני , מאכילה אותו בשני הפירורים ..
הגיעה לילה . לא הצלחתי להרדם . זחלתי לתוך השמיכה ועצמתי את עיני .
היה רעש שהפריע לי להתרכז .
שמעתי קול חלב של כלבלב . יבבות ארוכות כמו הרוח שמבקשת משהו לייבש , כמו אדמה שרוצה מים אלייה ..
ניגשתי לחלון וראיתי את הכלבלב , רטוב ועטוף בנייר עיתון .
יצאתי בפיג'מה מהבית , עם נעלי בית כמובן והחזקתי את הכלבלב לתוך חדרי .
"עכשיו יש לך מקום לישון ולאכול בו .. " אמרתי .

סוף .