גם אריות בוכים בלילות

מה בסך הכול רציתי?קצת כסף בכיס , אוטו יפה עם מוזיקה טובה. בחורה שאותה אוהב ואקבל את אהבתי חזרה, ניסע נטייל נעשה חיים ביחד. זה הכול , ההגשמה העצמית שלי נגמרת פה. החלום של להיות הכי חזק הכי עשיר הכי כוחני כלל לא ניראה מציאותי בעיני , אני מאמין שאני מסוגל , כי הרי אפשר הכול אם רק רוצים. אבל אני לא רוצה . כי אני מודע שצריך להקריב , ולא רק מעצמך צריך להקריב גם מן האחר , ולזה אני לא מוכן. הערצה? לא ולא , אני דורש הרבה הערכה ואהבה. דברים שהם יקרי ערך במיוחד כשבאים מהמשפחה . אז אבא למה אתה אף פעם לא נותן לי את זה ? אה ? אפילו ליטל כשלעיתים אינה מפרגנת וקצת מקנאה , האהבה שלה אליי מורגשת. אמא שקונה ודואגת להכול , האהבה ממנה שקופה. סיוון שתמיד מתקשרת ואומרת שאותי היא אוהבת , ורק אליי מתגעגעת, אומר הכול. ואתה ? ואתה אבא ? תמיד חיכיתי לרגע שבו תפתיע ותעניק את כל האהבה שלך בבת אחת . כי לקנות כמה דברים פה ושם כשאני מבקש אינם מראים אהבה , אלא יחס של תלות , כמו שלימדתה תמיד , תן לי ואתן לך. אבל אבא אנחנו משפחה. שני אנשי עסקים אנחנו, אמרתה חברים, אבל חברים יודעים לפרגן אחד לשני ולזרוק מילה טובה כשמישהו עושה דבר טוב וחיובי , כמו ספורט , להשקיע בלימודים דברים שאינם בהכרח בישבילך. אתמול כבר הרגשתי את זה מגיע , את הרגע שבו תגיד "הנה קח" ,"כל אהבתי אליך מרוכזת במכונית הזאת שאני יודע שכל כך רציתה, תטפל בה במסירות ותתן הכול בישבילה" ופתאום בוםםם אתה מוסר את האוטו רק בגלל שהביטוח קצת יקר יותר וזה לא שאינך מסוגל כנראה שאינך רואה, אינך מסתכל עליי , אינך מתחשב , ניפצתה חלום אתה מתעלם , ניפצתה חלום של בנך , בנך יחידך.