תסבוך של חיים .
היי אני נועם ואני אספר לכם את הסיפור שלי אבל לפני זה הקדמה קצרה , הסיפור הזה סוחף דמעות , מרגש ויפה .. ועכשיו לסיפור
יום אחרון וחם בכיתה ד' , דור הסתכל אליי במבט עצוב ואמר לי אני אתגעגע אלייך אני אוהב ואוהב אותך תמיד ! אמרתי לו מאמי אני גם אוהב אותך נתתי לו נשיקה והלכתי הבייתה .
אמרתי לאימא ואבא : "תגידו חייבים לעזוב ? "
אז הם אמרו לי : "כן בובה אנחנו חייבים כבר מכרנו את הדירה אז הגיע הזמן לעזוב .. "
אז נאנחתי והלכתי לחדר לארוז את הדברים האחרונים שיש לי להכניס לארגז.
ביקרנו בעוד כמה מקומות ועזבנו את העיר .
הגענו למקום ופרקנו את הארגזים .
בלילות הראשונים היה לי נורא קשה להרדם והיה לי קשה מאוד בבצפר .
ביום הראשון הכרתי את כל התלמידים בכיתה והתחברתי לכמה ילדים אבל היו כאלה שהיה לי נורא קשה לדבר איתם ולגשת ולתקשר איתם . חשבתי שלא ייקבלו אותי טוב .
החברה הראשונה שהכרתי זה היה בחופש שאימא ואבא עוד העבירו את הארגזים לבית החדש קוראים לה דניאל ולשלושת הילדים האחרים קוראים דני אור ודורי . הם התחברו אליי הכי מהר.
היה לי קשה נורא להסתגל לחברה ולמזג האוויר אבל בעיקר לחברה .
אחרי הגיעו עוד כמה ילדים .
כל כך רציתי להיות מקובלת אבל .. לא הצליח לי .
חיכיתי שמישהו יבוא אליי בעצמו בלי שאני ירמוז לו או יגיד או יבוא אליו אבל גם זה לא הצליח לי ובנתיים הייתי תקועה אם 3 חברות ממש טובות.
אמרתי לדניאל שהיא ומיכל ואנבל שהם החברות הכי טובות שלי ושלושתן הן החברות שלי גם מבצפר וגם מאזור המגורים שלי *** .
אחרי שנה כיתה ו' היה לי כל כך כיף לחזור לבצפר ולראות את כולם ובכיתה ו' בצלחתי להסתגל לכל התלמידים .
אבל קרה משו אחרי כמה חודשים..
אימא לקחה אותי לבצפר ולפני זה ראיתי את אבא בוכה ומחבק את אימא .
הסתכלתי על אימא אמרתי לה מה קרה והיא אמרה לי בפנטומימה לכי להתלבש אני ייקח אותך לבצפר.
אימא שאלה אותי כל מיני שאלות כדי שאני אהיה מוכנה למה שהיא מתכוונת לומר לי .
אמרתי לה אמא מה קרה והיא אמרה לי אבא חולה והיום כשראית אותו בוכה ומחבק אותי הוא בכה בגלל שכאב לו כל הגוף. דמעות חנקו את הגרון שלי התאפקתי שלא לבכות כדי שהיא לא תתחרט על זה שהיא סיפרה לי את זה. אחרי זה היא אמרה לי אם את רוצה לכי למחנכת שלך או למנהלת אם את מרגישה עכשיו צורך לדבר על זה אני מסכימה לך ..
אז יצאתי מהאוטו אם חיבוק ונשיקה גדולה מאימא והלכתי למנהלת דיברתי איתה והתחלתי לבכות אחר כך שעה שנייה או שלישית (לא שזכור לי כל כך איזו שעה אזל זה לא כל כך משנה לי) חזרתי לכיתה.
סיפרתי לדניאל ולעוד ילדה בשם דנה והן פשוט התבאסו בשבילי ואחרי חצי שנה אבא.. נפטר !!!!!
התקשרתי למחנכת שלי מביה"ח וסיפרתי לה את הכל ובאותה הדקה אימא הבטיחה לי ולאחותי שיהיה בסדר ושאבא ייצא מהביה"ח.
הרופא קרא לאימא והתחיל הזיל דמעות אימא הבינה בלי שום מילה מיותרת ובנתיים דודה שלי אמרה לי והתחלתי לבכות בנשימות כבדות ובדיבור בוכה ועצוב וכבד התקשרתי למחנכת שלי ודיברתי איתה ולמחרת היא דיברה אם כל הכיתה וכולם החלו לבכות והם כתבו לי מכתבים לעידוד בזמן השבעה היועצת והמחנכת שלי באו לבקר אותי ואת אימא שלי את אחותי ואחי הגדול ועודדו אותנו.
הם הביאו לי את כל המכתבים יומן וספר.
כל כך רציתי לחזור לבצפר ולראות את כולם , הרגשתי כמו נצח שמה לא יכולתי יותר .
מיכאל הילד ההורס של הכיתה צעק מהחלון נעם בוקר טוב ! ואף אחד לא האמין לי רצתי לעבר הדלת ומיכאל אמר מתערבים ?! בואו תראו בעצמכם כולם אם ראש למטה והם רואים אותי חיבוקים נישוקים לא משנה קופצים עליי העיקר שהם פה לידי המגע שלהם היה לי כל כך חסר בזמן הזה !!!
המשך יבוא…
תגובות (0)