שמעיה בארץ הפלאות פרק 1
הוא ישב לו על מיטתו, שיערו השחור שופע, שפמו השחור מזיע, זהו שוב פעם היה סיוט. "נמאס לי מזה" אמר לו שמעיה, "שוב פעם חלום רע?" שאלה אותו רונית אשר שיערה הבלונדיני המתולתל היה לח לאחר מקלחת בוקר. "הוא יחזור" אמר שמעיה, "סביר להניח" ענתה לו רונית.
"זה מוגזם, בבקשה תחוס עלי" שכב נער דתי על הרצפה, דמעות בעיניו. מעליו עמד יגאל, גבחת זוהרת באור, יגאל סידר את משקפיו ואמר "קחו אותו חברים". מיד לאחר מכן איש קירח נוסף שמנמן גם בעל משקפיים, ואישה עם שיער חום מבולגן אחזו בנער הדתי. "אתה עוד תצטער על זה" אמר לו הנער אך יגאל לא ענה, הוא התעלם מן הנער והלך לעשן סיגריה.
"אתה באמת חושב ללכת לשם?!" שאלה רונית בכעס, "כמובן" ענה לה שמעיה. "אבל הוא משוגע, הוא יפגע בך דארלינג" אמרה רונית, "אל תדאגי לי, אני לוקח את טוץ' איתי". "טוץ'?! השתגעת?!" התפלאה רונית, שמעיה הסתכל עליה באכזבה "חשבתי שתביני" אמר והלך.
"תוציאו אותי, כואב לי" זעק הנער הדתי מתוך תא הכלא, מיד משך את תשומת ליבם של שלושה אסירים, האחד בעל שיער חום מתולתל ומשקפי שמש מרובעים, השני בעל קירח חסר גבות, והשלישי היה עם כיפה. "אתם תפגעו בי?" שאל הנער הדתי בחשש רב, "זה כל-כך קול" אמר המתולתל, "לאישתי יש גוף לוהט" אמר הקירח, "אוי תסתום כבר עודד" אמר השלישי עם הכיפה. "שקט שם!" נשמעו צעקותיו של יגאל מרחוק, הנער הדתי החל לבכות "בבקשהה אל תפגעו בי, אני רגיש" אמר הנער.
שמעיה רץ ברחובות עם דמעות בעיניים, "יונתן, אני אציל אותך" לחש לעצמו, מאחוריו כלבה קטנטנה ושמנמנה רצה אחריו. רונית בביתה התפללה מול החלון, "דארלינג, אתה כל-כך טיפשי! אבל זה מה שאני אוהבת בך".
תגובות (1)
שלומציון החביב, נחמד לראות את סיפורייך המרגשים והיפים שוב באתר. אתה בהחלט מאיר את האתר עם הכתיבה שלך.
ממני, באהבה, בקי.