שמיים – פרק 1

ישבתי בחדר ודפדפתי ערוצים בטלוויזיה. טלנובלות, טלנובלות, טלנובלות. אני שונאת טלנובלות, הן, פשוט, אני פשוט לא מתחברת אל טלנובלות, הן עצובות מדי בשבילי. אני אוהבת דברים מצחיקים, לא עצובים.
כיביתי את הטלוויזיה וקפאתי. אני לא יודעת למה בידיוק, אבל קפאתי. הלכתי אחורה והתיישבתי על המיטה שלי. וואלה – מחר יש בית ספר!
חטפתי את ספרי ההיסטוריה והערבית שלי ואת מחברות המתמטיקה וזרקתי לתוך התיק. פתאום הרגשתי דחף עז כזה, לעשות משהו. אז הזזתי את המחשב על והנחתי אותו על המיטה. תלשתי דף ממחברת-השורות-לקישקושים-ועוד והנחתי אותו על השולחן. התחלתי לצייר אליפסה גדולה עם חוטם, חלונות, זנב וכנפיים. הוספתי גלגלים מתחת לאליפסה ומנועים ענקיים מתחת לכנפיים. ציירתי מטוס. אף פעם לא הייתי במטוס, רק כשהייתי בת שנה וחודשיים – וגם זה היה רק לקפריסין.
אמא שלי הייתה אז בשיקגו – אמריקה. היה לה משהו בעבודה, ואבא שלי – ברוסיה. אז היינו רק אני ואחותי – בת ה-22 – בבית. עברו לי מחשבות בראש, של שמחה, של עצב, של אכזבה, ובמיוחד – של בדידות.