שליטה ביד רמה, ואהבה אסורה

אני יושב על רצפת השיש הקרה, באותם בגדים מיום האתמול. מוכתמים בדם, ספוגים בדמעות. ראשה של אהובתי נח על כתפי. שיערה השחור מחליק גלים-גלים על גבה. ידיה העדינות, שתמיד אחזתי בהן בכוח רב מדי, כך נדמה עכשיו, אוחזות בגבי. שמלתה הלבנה והדהויה פרושה על הרצפה. דמעותיה מתמזגות עם שלי.
״פרנסיס..״ היא לחשה, וגרונה היה חנוק.
״הירגעי, מיידי,״ אני לוחש לה. ״אנחנו נצא מפה. יהיה בסדר.״
דלת החדר הריק (מלבד שנינו) נפתחת- ולשם נכנס שומר לבוש בבגדי הממלכה. ״עליכם להמתין בתאי הכלא ולחכות לגזר-הדין.״ אמר לנו.
״בוא,פרנסיס,״ לחשה מיידי, התרוממה ונשקה למצחי. ״נעבור זאת ביחד-״
״לא!״ קרא השומר. ״אינכם שומעים את מילותיי? אתם תשבו בתאים נפרדים!״
״לא!״ צרחה מיידי ונפלה על הרצפה. צרחותיה היו כמו סכינים מלובנות. ״מיידי..״ התכופפתי אליה. ״די. אני בטוח שאנחנו נצא זכאים ונוכל לחיות חיים רגילים, אחרי שנצא מפה.. להקים משפחה..״
״נו, להזדרז,״ אמר השומר. נראה שאינו מפגין כלל רגש.
״פרנסיס..״ לחשה מיידי, תפסה את פניי בידיה והצמידה את שפתיה לשפתיי- זו הייתה הנשיקה המסחררת. הנשיקה שבאמת נגרמה מאהבת אמת. תפסתי את גופה בידיי וחיבקתי אותה חזק כל כך עד שלא היה לה אוויר, והיא הייתה צריכה להתנתק משפתיי.
״מספיק עם זה!״ שאג השומר, ובקלות תפס את מיידי שצרחה ״לא! לא!!״ והשתוללה בזרועותיו.״שתקי!״ אמר השומר, וחבט בה באגרופו. פרצופה עף אחורה, ותוך שנייה הכל היה מכוסה דם רב יותר, ובמקום צרחות נשמעו יבבות חלושות.
״מיידי!!!!!״ צעקתי בזעקת כאב, וקפצתי על הדלת- אבל שומר הספיק לסגור אותה לפני שאברח. צנחתי על גבה של הדלת, עצוב, כועס, מיואש, ומלא בפצעים שנגרמו בגלל מה שעשינו. טמנתי את ראשי בידיי והתחלתי לבכות.
אותו השומר בא אחרי כמה דקות, עם אגרוף אדום מדם. ״בוא. עכשיו אתה,״ הוא אמר לי.
״איך אתה מעז..״ לחשתי, אבל בעוצמה כזו עד שנדמה כאילו צרחתי עליו באוזן, ״להכות את בתה של המלכה?״
״האמן לי, פושע, על בגידה במשפחה מגיע כאב הרבה יותר חזק מאשר אגרוף בפנים,״ אמר לי השומר. ״ועכשיו, קדימה. לתא.״
ידעתי שחסר כל טעם להתנגד, אז נתתי לו לשאת אותי אל אחד מתאי הכלא המרקיבים. הוא זרק אותי שם ונעל את הדלת.
בקצה התא הייתה מיטת פליז, חסרת שמיכה, ואזיקים תלויים מהקיר. זהו. שכבתי על מיטת הפליז וכל רצוני היה כעת להיפגש שוב עם מיידי, לגולל באוזני אנשים את סיפורנו המופלא..
לפני הכל, מעמדה של מיידי היה גבוה בהרבה משלי בממלכה. היא הבת של המלכה. אני רק גזלן שמתקיים מירקות רקובים, חלב חמוץ ועוד דברים שיש בפח הזבל.
אז נפגשנו ביום קיץ אחד, לפני חודש בלבד, כשמיידי צעדה עם שורת שומריה ברחובות. אני המתנתי ליד פחי הזבל וחיכיתי שיתמלאו. מיידי הגישה לשומרים סל ואמרה להם למלא אותו בכל-טוב – מתנה ליום ההולדת של אמה. השומרים נכנסו לחנות, ומיידי התיישבה על קיר החנות.
היא הייתה שה יפהפיה. היה לה שיער שחור גלי עד קצה הגב, ועיניים כחולות עמוקות. היא הייתה לבושה שמלת פאר, ענדה תכשיטים יפים בצבע סגול עמוק, ונעליה הגבוהות היו מצוחצחות למשעי. התגנבתי מאחורי החנות והצצתי עליה, לא מפסיק להתפעם מיופיה הנדיר. לחשתי באוזנה. ״גברתי הנסיכה,״ והיא קפצה בבהלה.
״גזלן!״ היא קראה, אבל לפני ששמה לב לכך היא הביטה עליי. שיערי החום עד הכתפיים, עיניים שחורות עד שאין כמעט אישון. בגדים ישנים.
״גברתי,״ אמרתי, והתכופפתי להשתחוות לה.
״לא,״ היא מלמלה. ״אינך צריך-״
ישר התרוממתי. ״אתה רעב?״ שאלה, ושלפה מתיקה הקטן חתיכת לחם עבה. היא נתנה לי אותה, וזללתי אותה בתיאבון.
״תודה לך, נסיכתי,״ אמרתי, קד קידה קטנה. וברחתי משם במהירות הבזק.
הנכם יכולים לנחש, כמובן, שהגורל הפגיש בינינו כמה ימים לאחר מכן, באחו שליד הכנסייה. הייתה זו שעת לילה, והכנסייה הייתה מוצפת אור זהוב ורך. בעונה זו של השנה צומחים שם שיחי תות מרהיבים. התגנתי לשם עם סלסלה שגזלתי מחנות תפירה- וקטפתי כמה תותים. אחרי כמה דקות כאלה הסלסלה הייתה מלאה. התיישבתי על הארץ לאכול את התותים שקטפתי.
הבחנתי בצללית מתקרבת, ורציתי להתכופף, אבל האינסטינקט אמר לי שזה לא מישהו מסוכן. נשארתי במקומי. ואכן, מתוך העשבים הגבוהים הגיחה הנסיכה, עם סלסלה זהה לשלי. ״אתה!״ היא קראה, והפילה את הסלסלה.
קדתי לה שוב קידה קטנה. ״אני שמח שנפגשנו שוב,״ אמרתי. לקחתי את ידה ונשקתי אותה. הייתה לה את כל הזכות שבעולם לרוץ משם, לסטור לי או להתלונן עליי. אבל היא לא עשתה זאת. במקום זה היא חייכה חיוך קטן.
״בוא, שב עמי,׳ היא אמרה, וטפחה על חלקת העשבים הקטנה שלידה. היססתי. היא, ממרומי מעמדה, מזמינה אותי לידה? ״זו פקודה,״ היא אמרה כשראתה שאני מהוסס.
לא חיכיתי שתגיד לי שנית. התיישבתי לידה, והיא גוללה באוזניי סיפורים מהארמון: עד כמה היא אינה מחבבת את אמה, שלא יודעת להשתמש נכונה בכתרה ובמעמדה; על שאביה מת כשהייתה צעירה מאוד; ועל זה שבקושי נותנים לה לצאת מהטירה. ״היום בקושי הצלחתי להתגנב באישון לילה ללא שומרים!׳ היא אמרה וצחקה. צחוקה היה נעים. חייכתי אליה.
לאחר כמה שעות היא הייתה צריכה לחזור, נשקתי שנית לידה, וקדתי לה. היא חייכה את החיוך שובה-הלב שלה ונעלמה בעשבים.
לא הפסקנו להיפגש. באחו, בעיר, מאחורי חנויות, בכל מקום. עד שיום אחד היא הזמינה אותי לאכול איתה ליד אסם קטן ונטוש שנמצא לא הרחק מהארמון. היא הביאה עמה אוכל רב, וזללנו בתיאבון.
״פרנסיס,״ היא אמרה, בעודה מנגבת את הרוטב במפית מפניה. ״כבר הרבה זמן שני רוצה להגיד לך דבר-מה.״
״מה הוא זה?״ שאלתי, והנחתי בצד את פרוסת עוגת הדובדבנים.
״אני חושבת.. שאני מרגישה אליך משהו,״ היא אמרה, והתקרבה אליי. ״משהו שהוא מעבר לאדם שגורם לי להרגיש חופשייה. משהו מיוחד.״
״גם אני מרגיש אלייך את אותו דבר, אמרתי, והתקרבתי אליה גם.
ואחרי שנייה היא נישקה אותי, כמו שאף בת בעולם לא נישקה- מסוג הנשיקות שאתה לא שוכח. התנתקנו, עדיין חבוקים.
״אני אוהבת אותך. פרנסיס,״ היא לחשה.
״אני אוהבת אותך, מיידי,״ לחשתי לה, והידקתי את החיבוק.
שמעתי צעדים מאחורה. מיידי ואני שנינו הסתובבנו וראינו- חוואי! מסתבר שהאסם אינו נטוש! ״שומרים! שומרים!״ הוא צרח. ״גזלן פשוט אונס את נסיכתנו- שומרים!״
תוך שניות הגיעו שומרים של המלכה מכל פינה, ולקחו אותי משם. ״מיידי!״ צרחתי אליה. ״פרנסיס!״ היא צעקה. ״לא!! תעזבו אותו! הורידו ממנו את ידיכם!״
אחרי בירור מעמיק הנלזים האלה הבינו סוף-סוף שאני ומיידי התנשקנו מאהבת אמת. ולכן לקחו אותנו לכאן.
***

מחשבותיי הקיצו כשנפתחה דלת הכלא. ״בוא, עלוב,״ אמר השומר, ולקח אותי בידו.
יצאנו החוצה. ומצמתי באור השמש. הייתי בטוח שעושים כעת את אותו דבר למיידי. המחשבה עוררה בי חלחלה.
ואכן, ראיתי אותה, במרחק- מה ממני, מטושטשת בגלל הדם על פניה. ״מיי-!״ צעקתי אליה. אבל שומר חבט בי כדי שאשתוק. התקפלתי בכאבים.
״מיידי אליזבת,״ אמרה המלכה בקול רועם.
״אימא..״ מיידי נפלה על הרצפה לרגליה, בוכה. ״בבקשה אל תהרגו אותו.. תהרגו אותי במקומו!!״
הבטתי סביב וראיתי גרדום- ענקי, מתנוסס מולי.
״לא..״ לחשתי, ודמעות עלו בעיניי.
״העונש על בגידה בממלכה הוא מוות,״ אמרה המלכה, ״מוות בידי כיתת יורים. העונש על בגידה ב*מלכה* הוא מוות בגרדום.״
״ומה העונש על אהבת אמת?!״ צרחתי, והרגשתי איך חובטים בי שוב.
״זה בהחלט מעניין..״ אמרה המלכה, מהורהרת. ״אתה,״ היא קראה אליי, והשומרים דחפו אותי בגסות אליה, ״תומת בידי כיתת יורים. בתי, מיידי, תמות בגרדום.״
״לאאאאאאאא!!!!!״ אני ומיידי צרחנו שנינו ביחד. ״בבקשה לא!!!!!!!״
הבטנו אחד לשני בעיניים בפעם האחרונה. ״אני אוהבת אותך!׳ צעקה מיידי.
״אני אוהב אותך!״ צעקתי אליה חזרה. שנינו קיבלנו מכות הגונות מהשומרים.
״כנסו את כיתת היורים!״ קראה המלכה. כמה שומרים נוספים, הלכו, ותוך שנייה הם חזרו עם מספר חיילים- עם רובים מפחידים למראה.
״שני העונשים יתבצעו באותו זמן,״ קראה המלכה. ״כיתה, עמדו מול הפושע.״
השומרים קשרו אותי אל עמוד והתרחקו כדי לא להיפגע. בינתיים, מיידי הובאה אל הגרדום. כיתת היורים הכינה את הרובים שלה. איש כלשהו הכין את הגרדום למצב שחיטה.
״מיידי!״ צרחתי.
״פרניסיס!״ היא צרחה בתשובה.
נשמע חתך של סכין, ובקושי הספקתי לבכות על מותה של אהובת לבי לפני שכיתה שלמה ירתה בי כדורים, והעולם צנח מטה, מטה..
***

התעוררתי במקום כלשהו, לבן מאוד. לידי היה ספסל. לא היה שם אף אחד מלבדי.
צעדי במקום, שוכח לרגע את הצרות שלי. לפתע התנגשתי במשהו. קיר שקוף. הועפתי אחורה מהמכה, אבל נדמה כאילו לא כואב לי.
אחרי שנייה ראיתי יד מגששת על הקיר. אבל מצדו השני. יד עדינה, יפה.. ידעתי למי היד הזו שייכת.
״מיידי.״ אמרתי בקול רגוע, ונדמה כאילו צעקתי.
״פרנסיס.״ נשמע קול מהצד השני.
״אני לעולם לא אפסיק לאהוב אותך,״ אמרתי, וידי נחה על שלה מבעד לקיר. מהצד השני הקיר התבהר, וראיתי אותה, ערומה לגמרי, והנחתי שגם אני באותו מצב. עכשיו נוכל להיות יחד, לנצח נצחים. שנינו חופשיים. חייכנו אחד לשני.