אל תחדור לשקט שלי

היא צועדת ברחוב ומנסה להשכיח ממנה את כל הצרות. היא מנסה לנקות את הראש מהמחשבות שרודפות אותה בכל שנייה ביום.
היא מסתכלת לשמיים ורואה את הכוכבים. היא כל כך אוהבת את הלילה, בעיקר בחורף.
יש ריח של הגשם ששטף את המדרכות, והוא מתערבב עם זיהום האוויר מהמכוניות שלא מפסיקות לנסוע בכבישים – גם בשעות הקטנות של הלילה, בעיר המרכזית שבה היא גרה כל חייה.
היא הולכת לכיוון הגינה הקטנה שנמצאת בסוף הרחוב הסואן. היא לא מצליחה להפסיק את הסיוט שמתרוצץ לה בתוך הראש כבר שנים. המחשבות שלה הן גיהנום נצחי שלא פוסק אף פעם.
היא נכנסת לגינה ומתיישבת על הספסל ליד עץ התפוזים שהיא נוהגת לקטוף ממנו את הפירות בכל שנה מחדש.
האביב מתקרב ויש ריח הדרים באוויר, הריח של עשן המכוניות לא מגיע לגינה – בגלל זה היא כל כך אוהבת לשבת שם לבדה בלילה ולבהות באגם העמוק שנמצא מול הספסל. היא יכולה לשבת כך כל החיים שלה, היא מחכה לשקט הזה.
היא שומעת צעדים גסים מתקרבים לעברה מהשביל החשוך, הם שוברים את הדממה ומרעידים אותה.
היא מסתכלת לכיוון השביל ותוהה איזו דמות הפריעה לה לחלום.
כשהיא יושבת בגינה בלילות, היא חולמת על העתיד ומספרת לעצמה תמונות צבעוניות של אושר ותקווה שנותנות לה מעט מנוחה מהסערה של השגרה היום – יומית.
הדמות יוצאת מהחשיכה, והפנס הגדול שעומד מעל הגינה מאיר עליה את אורו הלבן.
זה גבר גבה קומה ורחב, הוא נראה לא מציאותי במיוחד, היא כמעט יכולה לנחש שהיא מדמיינת אותו מגיע לכיוונה. אולי הבדידות גורמת לה להזות.
הדמות הגדולה צועדת לכיוון הספסל ופתאום פחד נולד באוויר. היא לא אדם פחדן, אבל הגבר הזה נראה גס, ופניו שעכשיו מוארות לגמרי נותנות תחושה עזה של תוקפנות ואגרסיביות.
ככל שהוא מתקרב הפחד חודר עמוק יותר לתוך העצמות שלה, וכאשר הוא מגיע לידה ופותח את פיו, עולה ניחוח מצחין של אלכוהול באוויר.
היא נעמדת והגבר תופס בכתף שלה ביד אחת. ובמפרק היד שלה בידו השנייה.
כבר בילדותה היא לימדה את עצמה כיצד להגן על עצמה, זה דבר שנדרש בשכונה שבה היא גרה.
אך באותו רגע היא קפאה ולא ידעה מה לעשות ואיך לפעול על מנת לברוח מהגבר הגדול.
הוא הוריד את ידו מהכתף שלה והתחיל לפתוח את רוכסן מכנסיו. היא הייתה מופתעת שאדם שנראה כה שתוי מסוגל לעשות פעולה שכזאת, ועוד בעזרת יד אחת בלבד.
היא החלה לנסות לשחרר את אחיזתו של הגבר ממפרק היד שלה, אבל האחיזה התחזקה ככל שניסתה להתנגד.
הגבר בעל מבט האימים והעיניים השחורות כבר הוריד את מכנסיו ואת התחתונים שלו, היא הרימה את מבטה למעלה וטעם חמוץ החל לעלות בגרונה.
הגבר קירב את ידו למכנס שלה והוריד אותו במהירות, ומיד לאחר מכן גם את התחתונים. זה היה נראה כאילו הוא כבר מיומן בזה, זו לא הפעם הראשונה שלו.
הגבר השכיב אותה על המרצפות הקרות עם הפסים החומים – צהובים שעיטרו את הגינה.
הוא החל בתזוזות מהירות – קדימה, אחורה, קדימה, אחורה. היא הפנתה את המבט לצד והטעם החמוץ בפיה שהתערבב עם ריח האלכוהול שהשתלט על האוויר גרמו לה לבחילה עזה עוד יותר.
הגבר סיים את מעשיו, נעמד, הרים את מכנסיו, הפנה את גבו והחל לצעוד עד שנעלם שוב בחשיכה שממנה הוא הגיע דקות ספורות קודם.
היא שכבה שם על המרצפות ליד הספסל, ובמשך דקה שלמה ראשה התרוקן מהמחשבות המענות שהיא כל כך רגילה אליהן ולכאב ראש שהן גורמות לה, יום אחרי יום.
הדקה הנצחית תמה, היא הרימה מבטה לשמיים וראתה מעליה תפוז ראשון שגדל על העץ הגדול.
מאחורי העלים הירוקים הכהים והתפוז הכתמתם, ניצנצו הכוכבים.
היא המשיכה לשכב שם עוד דקות ארוכות, וכל אשר יכלה לשמוע זה את הרוח הקרירה נוגעת במי האגם ואת המחשבה שהשתחלה לראשה ואמרה לה שהשנה היא כבר לא תגיע לגינה בכדי לקטוף את פירות האביב.