סיפורה של רותי-פרק 1=הימים הטובים ההם

לפני זמן רב שאני בקושי זוכרת היו לי חיים רגילים וטובים לילדה יהודייה כמוני. שמי רותי ובזמן שאני מספרת בו הייתי בת 7 וחצי. גרתי בבית פרטי יפייפיה עם אמא,אבא,אחותי והכלב שלי אייס. אבא ואמא עבדו במפעל לייצור חבלים והרווחי די הרבה כסף,אחותי הגדולה בת ה-12 עבדה בניקיון בתים בנוסף לעבודה ואני מכרתי חפצים ישנים כמו בגדים שקטניים עלי לכל מי שרצה. אחרי כמה זמן שמתי לב שאבא נהיה עצוב ואמא מודאגת וגם אחותי נהייתה ממש עצבנית ואילו אני שיחקתי בבית הבובות שבנו לי עם בובות שהשגנו מהגרמנים. שכחתי לספר שאז גרנו בפולין,אבא היה מקבלהדברים מהגרמנים כי יש לו חברים קרובים מהבית ספר הגרמני ששם למד לעומתו אמא למדה בבית ספר יהודי ואילו אני עדיין לא לומדת כי אבא רצה שאתחיל את לימודי בגיל 8.כשיצאתי למכור 2 בובות ובגדים של אחותי שהיו קטנים עליה אז לא ראיתי שום יהודים רק גרמנים עם רובים וזה היה מוזר. בא אלי חבר של אבא שהוא גרמני ואמא לי "קחי אני אקנה רק רוצי מהר הביתה ואל תצאי בזמן האחרון זה ממש מסוכן" שאלתי "למה?" והוא ענה לי "קשה להסביר רוצי עכשיו!!!". רצתי הביתה ואבא ישר תפס אותי וצעק "למה יצאת?! לא הרשנו לך!" סיפרתי לו הכח ואבא רק ענה "טוב מאוד אבל מעכשיו את לא יוצאת החוצה" "למה?" שאלתי "משום ש… משום… ככמה אל תעצבני אותי מספיק יש לי דאגות" אמר אבא והלך לחדרו. רצתי לאמא ושאלתי אותה "מה קרה?" אמא ענתה לי בשקט "הנאצים הנאצים" "מי הם?" שאלתי "גרמנים רעים רעים מאוד",אמא סיפרה לי על היטלר ועל כוונתו. "מה נעשה?" שאלתי ואמא ענתה "אתן תשארו בבית רק אני ואביך נלך לעבוד כי הגרמנים מכריחים אותנו לעבוד משום מה אבל מהיום לא זורקים כמעט כלום כמו הבגדים של אחותיך עוברים לך ושלך נשמור לסמרטוטים" "מה עם אייס?" שאלתי "הוא צריך לצאת" "אין בררה הוא לא יצא" ענתה לי אמא. אייס הוא הכל שלנו אבא מצא אותו ברחוב ואימצנו אותו קוראים לו אייס משום שפעם הראקונה שנכנס הוא רץ ללקק קרח שנפל ואייס זה קרח באנגלית. אחרי שאמא הלכה רצית לחדר וליטפתי את אייס, והתחלתי לבכות על פרוותו ואייס ייביב ואמרתי לו "גם אתה מבין שחיינו הולכים להשנות"