רק תגיד מתי לקפוץ:”(

הסתכלתי עליו והוא עלי הוא התנשף ואמר:"אנחנו מכירים ממש הרבה זמן" הוא המשיך "אבל אני לא מרגיש שום חיבור אז להתראות" אני הסתכלתי עליו והפה שלי נפער הוא הלך וסגר את הדלת.
אני נשארתי מסתכלת על הדלת,כולי דומעת התפרצתי בבכי.התיישבתי שמתי ידיים על העיניים
וניגבתי את הדמעות,לא יכולתי להפסיק לבכות הדמעות זלגו ללא הרף.קמתי הלכתי למיטה,הדבר היחיד שחשבתי עליו הוא"להפסיק עם הכל" נירדמתי, קמתי בבוקר וזה אותו סיוט
החלטתי להתקשר עליו,הוא סינן אותי…. ניסיתי שוב שוב סינן….התלבשתי הסתכלתי על עצמי במראה ואמרתי"להתראות מרי-אן" דימעה זלגה לי שלחתי לו הודעה
~שיחה~
אני:אנחנו חייבים לדבר
הוא:אנחנו לא חייבים לדבר ביי!
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
סגרתי את הטלפון, חברות שלי התקשרו…סיננתי…
המחשבה שחלק מהגוף נעלם לא יצא מימני
שלחתי הודעה לכל אחד שאני מכירה אפילו לו
"תעירו אותי כשאגלה שמתתי"

כולי בבכי,עליתי על הביניין הכי גבוהה. נעמדתי על הקצה.התכוונתי לקפוץ החלטתי לוותר,
התכוונתי לחזור אחורה מעדתי…הרגשתי את הגוף שלי נופל אחורה חייכתי חיוך קטן,מתתי לא בכוונה חייכתי ונפלתי…