רק לא לוותר

שכבתי על המיטה שהשיער שלי נפרס על הכרית הלבנה, בראשי פניו מופיעות.
לא ידעתי מה בדיוק אני רוצה עכשיו, לא משנה מה יעלה לרצון שלי אני לא אוכל לעשות אותו.
אני פשוט כלואה בתוך בית שלא מסכימים לשום דבר, איך אספר שהתאהבתי.
קמתי מהמיטה שאני מושיטה את ידי אל הפלאפון הקטן שלי, מביטה דקה ארוכה על המסך, וחושבת האם לעשות זאת. עצמתי את עיניי והנחתי אותו חזרה לא הייתי מסוגלת.
"אמא" אמרתי וכיווצתי את שפתיי. אמא ישבה על הספה עם רגל על רגל ובידה סיגריה וקפה.
היא הביטה בי ושתקה
"אני יכולה לדבר איתך ?" שאלתי שאני רחוקה ממנה, וממשיכה לעמוד ליד הקיר ולגעת בו. כאילו שאם היד תעזוב אותו אני יפול.
"כן למה לא" אמרה והכניסה את הסיגריה לפה. נשמתי עמוק וישבתי בספה ליד
"אמא תכבי את הרדיו זה שיחה חשובה" אמרתי בקול מתחנן
"תכבי אותו את קרובה" אמרה ולגמה מהכוס. הרמתי את ידי אל הרדיו ליד ולחצתי על הכפתור.
היה שקט בסלון, רק אני והיא בבית ועכשיו הכל אספר לה.
"תספרי" אמרה והביטה בי.
"אמא את תסכימי שהיה לי מישהו שישלים אותי ?" שאלתי בתמימות. היא שתקה והביטה בי ללא מילים. כאילו שהיא נתקעה ואין לה שום מילה להגיד.
"מה.. מה" נסתה לדבר
"תראי" אמרתי לה בקול חלש, הלב שפעם בתוכי החליש אותי ורצה שהנוח מלדבר
"יש מישהו שאני איתו בקשר" אמרתי בקלות. היא פתחה את עינייה, והמבט הרציני שלה נשאר
"את תסכימי שאני יהיה איתו ?"
"מה פתאום לא" אמרה וחזרה להכניס את הסיגריה לפה שוב
"אבל.."
"אמרתי לא" אמרה והביטה בי במבט מרגיז
"אבל אני כבר גדולה"
"מותק אני יזכיר לך שאת דתייה, ואיתו לא תהיי סוף פסוק" אמרה ולגמה מהכוס בהנאה.
נשארתי עם פה פעור, הגרון התמלא והיה קשה. קמתי הלכתי אל החדר
"אתם הורסים לי את החיים !" אמרתי והסתכלתי עליה בעיניים עם דמעות.
היא נשארה מביטה בי בלי רחמים ולא הגיבה.
נכנסתי אל החדר וטרקתי את הדלת, איכשהו הדמעות נשארו בעיניים ולא ירדו.
משהו מוזר קורה בתוכי, אני מבולבלת, מאוכזבת, לא יודעת מה אני רוצה.
במשך שעות ארוכות לא שלחתי לו שום דבר, רק בחצות שכולם היו ישנים.
הרמתי את הפלאפון בשקט, ורשמתי את ההודעה
"איפה אתה ?" רשמתי. בתוכי מקווה שהוא לא נרדם. אחרי כמה שניות רטט נשמע ממנו
"בדיוק חשבתי עליך" רשם במהירות
"תשמע" רשמתי חזרה וידי רועדת
"אני לא יכולה להיות איתך" שנייה אחת לפניי השליחה לא האמנתי שאני רושמת את זה
"מה קרה ?" שאל.
"לא מסכימים להיות ביחד"
"את יודעת שאת יכולה להגיד, שלא יתערבו לך בחיים" רשם
"קשה לי" רשמתי בעיניים מטושטשות
"בואי ננסה" רשם
"אני מוכן לחכות בשבילך, אני יעזור לך אני מבטיח" המשיך
חיוך מאושר עלה פניי, הוא לא נתן לי לוותר, פשוט רמז שיש עוד משהו לעשות, שיש עוד תקווה.
אסור לוותר אף פעם, לא משנה באיזה מצב אתם נמצאים.
אסור לוותר כי אתם לא יכולים לדעת מה אתם מפסידים.