"רומיאו ויוליה"-פרק 3 ♥

" אנה-מריה , הנער הזה מוצא חן בעינייך ? " היא שאלה
אני גיחכתי מעט
" ובכן .. זה לא משנה , אני עומדת להתחתן " השבתי באנחה
" הכול יהיה בסדר .. " היא אמרה נושקת לראשי .

" אנה – מריה !! " צווחה גבריאלה ואני פתחתי את עיניי
" מהרי ! אביך זקוק לך !! " המשיכה בצעקה
הורדתי את השמיכה מגופי במהרה , קמה ממיטתי ויוצאת מחדרי.
רצתי לכיוון חדרו של אבי , חוששת מהגרוע מכול .
התפרצתי לחדר של אבי , הוא היה עם תחבושת באזור החזה והוא השתעל .
" אבא ! " הצהרתי והתקרבתי אליו
התיישבתי על הברכיים אוחזת בידיו
" מה עוללו לך ? " שאלתי והסתכלתי על גבריאלה
" מי עשה זאת ?! " שאלתי אותה
" בני וויטאלי .. " השיבה בלחש
" הוא גוסס " הוסיפה והשפילה את מבטה.
הסתכלתי על אבי ודמעות עלו לי לעניים
" אני בסדר " אמר בחיוך מזוייף
" תפסיק לשקר לי !!! " צווחתי וגבריאלה התכוונה לומר לי משהו
אבא עצר אותה וסימן לה לצאת מהחדר.
היא נאנחה ויצאה מהחדר.
התבוננתי באבי , הוא הסתכל עליי במבט מרחם
" ילדה שלי .. " החל לומר
" חדל . אל תבזבז את הכוח שלך .. " מלמלתי והוא הניד את ראשו לשלילה
" בני וויטאלי … היזהרי מהם .. אנא ממך. הם מאוד מתוחכמים .. הם יינסו להיכנס לכאן הרבה בזמן הקרוב .. הם יודעים שאני עומד למות והם יחפשו את ההזדמנות להיכנס לכאן .. אל תהיי תמימה , תהיי חכמה ילדתי , תשתמשי בשכל שאימך הורישה לך" אמר והשתעל שוב
" אבא ! " אמרתי והוא עצם את עיניו בחוזקה
" לא נשאר לי הרבה זמן … רק רציתי שתדעי , שאני אוהב אותך. את הילדה שתמיד רציתי .. אמא שלך הייתה מאוד גאה בך .. " אמר ודמעה התפרצה וזלגה במורד הלחי שלי .
" אל תגיד את זה … אל תיפרד ממני .. " מלמלתי ונשכבתי על הבטן שלו בעודי מתפרצת בבכי
" אפשר לרפא אותך , אני ישיג את הצמחים ואתה תחייה אבא ! " אמרתי והוא ליטף את ראשי
" אנה – מריה .. " לחש ואני קמתי מהבטן שלו
" אני הולכת לקטוף פרחים ואנחנו נרפא אותך ! אל תדאג ! " אמרתי והתקדמתי אל הדלת
מושכת באפי ומנגבת את דמעותיי.
" אנה – מריה ! " אמר והשתעל
" אל תתאמץ , אני אחזור בקרוב והכול יהיה בסדר , אני מבטיחה " אמרתי ויצאתי מהחדר בלי לחכות לתשובה.
הרגשתי שאני יכולה לרפא אותו . הרגשתי שאני מסוגלת .
התקדמתי לחדרי , נכנסת אליו ונושמת עמוק .
ידעתי שאין לי הרבה זמן , אבל אני לא מתכוונת לתת לו למות כמו שאמא מתה . אני לא אתן לזה לקרות.
פתחתי את הארון , לא מבזבזת אף לא שנייה . הוצאתי את השמלה שלי , לובשת אותה במהרה , מפרזת את שיערי ואוחזת בסל שהיה על השולחן .
מטילדה התפרצה לחדר , מסתכלת עליי במבט מוזר.
" לאן את הולכת ילדתי ? " שאלה
" אין לי זמן , אבא גוסס . איזה פרחים לקטוף שיעזרו לי לרפא אותו ? " שאלתי אותה
" אנה-מריה , איני חושבת שזה יעזור " היא מלמלה
" אני לא אתן לו למות ! " צעקתי והיא נרתעה אחורנית.
" אני אלך בכול מקרה . גם אם תעזרי לי וגם אם לא . כך שאני מאוד יודה לך אם תתני לי כיוון לפחות . אם לא .. אני אחפש בעצמי . " אמרתי והיא נאנחה
" תחפשי את הפרחים הלבנים שיש להם קצוות אדומים . פרחים מאוד נדירים , חפשי היטב " אמרה ואני הנהנתי
" תודה מטילדה " אמרתי ויצאתי מהחדר
רצתי במדרגות במהירות הבזק , יצאתי מביתי , רצה ליער , לא מבזבזת שנייה , אני לא אסבול עוד מוות במשפחתי .
נכנסתי ליער , בעודי מסתכלת סביב , מחפשת את הפרחים הארורים .
חיפשתי ללא הרף , נכנסתי לחלקים הכי חשוכים ואפלים של היער . על מנת למצוא את מבוקשתי . זה לא היה קל , אך דברים טובים לא משיגים בקלות .
מצאתי את הפרח הראשון , הרגשתי מאושרת . למרות שידעתי שזה לא יספיק , הרגשתי טוב עם עצמי שלא וויתרתי .
יצאתי למסע אחר הפרח השני ואולי השלישי .
לפתע נשמעה שריקה , שאחרייה כול הציפורים שרקו.
זאת הייתה מנגינה כה נעימה . מלודיה שמתנגנת ברגע ומרגיעה .
מניין השריקה הזו באה ? שאלתי את עצמי
הסתכלתי סביב , שומעת שנית את השריקה ההיא והציפורים מצייצות.
המשכתי ללכת , והפעם בכיוון המוזיקה הנפלאה.
עד שנעצרתי , כשאני מרגישה מישהו מניח את ידיו על כפתיי . הוא ליטף את כפתיי ועברה בי צמרמורת קלה.
הוא שרק באוזני , והציפורים שרקו מיד אחריו . עצמתי את עיניי , שוכחת לרגע את כול הצרות שלי . הוא סובב אותי אליו ופתחתי את עיניי.
רואה את הזר ההוא , הנער שמשך את עיניי . באתי לומר משהו אך הוא הניח את האצבע שלו על שפתיי . הוא אחז בידי , מוביל אותי למקום כול שהוא.
המסתוריות שלו .. כולכך מושכת . נשמתי עמוק , מנסה להרגיע את עצמי ולנסות לסמוך עליו . למרות שאיני מכירה אותו , אני מרגישה אליו משיכה כה חזקה .
אני מרגישה שאני יכולה לסמוך עליו בעיניים עצומות .
" לאן אנו הולכים ? " שאלתי לאחר כמה דקות
" שש.. " השתיק אותי ונעצר
הסתכלתי עליו והוא חייך אליי
" את כולכך עצובה .. " מלמל וליטף את הלחי שלי
אני הנהנתי משפילה את מבטי ונאנחתי
" בואי " לחש ואני הרמתי את מבטי
הוא נישק את המצח שלי והמשיך ללכת כשידי משולבת בידו.
הרגשתי מוגנת , הרגשתי שהוא תמיד יהיה שם .
המשכנו ללכת עד שנעצרנו לפתע.
הסתכלתי עליו במבט שואל . נעמדנו מול גוש עלים . לאן הוא לקח אותי ?
" מדוע הובלת אותי הנה ? אני ממהרת . " אמרתי בעודי נזכרת לשם מה הגעתי לכאן בכלל .
הרפאתי את האחיזה שלו ממני והתכוונתי ללכת
הוא אחז בידי ואני הסתכלתי עליו מלמטה
הוא הזיז את גוש העלים , והופתעתי למראה עיניי .
" ה..הפרחים " לחשתי כמעט ללא קול
רצתי לשדה הפרחים המרפאים שאני צריכה כדי לרפא את אבי .
קטפתי עשרה פרחים , מכניסה אותם במהרה לתוך הסל .
הוא הסתכל עליי מחויך ואני הסתכלתי עליו בחיוך מביך .
" תודה " אמרתי
הוא גיחך מעט והושיט את ידו כדי לעזור לי לקום.
הנחתי את ידי על ידו והוא הרים אותי מהשדה
" מי אתה ? " שאלתי והוא חייך
" אינך ממהרת ? " שאל מנסה לשנות נושא
" אנא , תאמר לי , מה שמך ? " שאלתי
" דבר זה אינו חשוב .. סמכי עליי " אמר ואני נאנחתי
" מדוע עליי לסמוך עלייך אם אינני יודעת אפילו מהו שימך ? " שאלתי מתחכמת
" עלייך לנסות , אני מתחנן " השיב וירד על ברכיו כשהוא מחזיק את ידי
" אנה-מריה .. " אמר נאנח
" אינני רוצה שתשנאי אותי .. לכן איני אומר את שמי . " אמר ואני הנחתי את ידי על הלחי שלו
" אני לעולם לא ישנא אותך " אמרתי בחיוך והוא חייך חיוך קטן.
לפתע נשמעה החצוצרה שמודיעה על כניסתם של בני וויטאלי לעירנו.
אני הורדתי את ידי מהלחי שלו במהרה והוא קם על רגליו .
" בני וויטאלי .. " מלמלתי והוא הסתכל עליי
" אנו צריכים למהר ! " הוספתי ורצתי לכיוון גוש העלים , הזזתי אותו ויצאתי משדה הפרחים , מחכה שהזר יבוא .
הוא יצא משדה הפרחים והסתכל עליי
" קדימה , בוא " אמרתי אוחזת בידו ומתחילה לרוץ
הוא עצר באמצע ואני הסתכלתי עליו במבט לא מבין
" המשיכי לרוץ ! אני מוכרח להישאר כאן ! " אמר ואני הנדתי את ראשי לשלילה
" הם יהרגו אותך ! " אמרתי
" אל תדאגי לי .. אני יהיה בסדר , אנא ממך המשיכי לרוץ , ניפגש כאן מחר בשעה הזו בדיוק " אמר ונישק את ידי
" מחר בשעה הזו .. " מלמלתי והנהנתי
הוא חייך
" עכשיו מהרי ! " האיץ בי
אני הנהנתי שנית והתחלתי לרוץ.

~תגיבו מה דעתכם,שבת שלום :)~