רגע לפני

אמא,
אני זוכר את מה שאמרת לי.
תמיד לפני שיום העצמאות מגיע, לפני שמתחילים בחגיגות, אמרת לי את המשפטים הבאים. ובקשת שאני לא אשכח זאת בחיים.
היום, כשאני נשארתי עם הזיכרון, אני מבקש להעביר את זה לעוד כמה אנשים.

רגע לפני שממשיכים בחיים,
רגע לפני שמתחילים לשמוח,
רגע לפני שחוגגים,
אסור לנו לשכוח את הנופלים.
יש אנשים שבשבילם יום הזכרון הוא לא רק יום, הוא דרך לחיים.

רגע לפני שאת הדגל לראש התורן מעלים,
רגע לפני שלבמות בעיר הולכים,
רגע לפני שקצף אחד על השני זורקים.
אסור לנו לשכוח את הנופלים.
האנשים שבזכותם אנו זוכים לחיות את הרגעים האלה.

רגע לפני שאתם כועסים,
רגע לפני שאתם רבים,
רגע לפני שאתם את הכלים שוברים.
אסור לנו לשכוח את הנופלים.
ולדעת שיש משפחות שהיו מתות לקבל אליהן חזרה את הילדים, גם אם זה אומר לריב כל יום על שטויות כאלה. כי צריך מעט פרופורציות בחיים.

בכל פעם שאמא אמרה לי את זה, עינייה התמלאו בדמעות.
בתור ילד לא ידעתי מה לעשות, איזה שאלות מותר לשאול.
היום אני כבר יודע, היום אני ילד גדול.

ורק עוד משפט אחד משלי אוסיף,
אז רגע אחד לפני שאתם שוכחים,
תבינו שהנופלים אותנו תמיד זוכרים!