ציפור

תודה לכולכם שהגעתם.
אני יודע שאתם שבורים ממה שקרה. גם אני שבור.
איבדנו אותו. אני איבדתי אותו.
אני אשם בהכול.
אני לא הייתי שם. לא הייתי שם להגיד לו שיהיה בסדר. לשמוע את הדברים שכואבים לו על הלב.
אני רוצה להקריא לכם את המכתב שהוא השאיר.
מגיע לכם לשמוע את זה.
חלק מזה מופנה אליכם.
"תמיד דמיינתי איך אנסח את מכתב ההתאבדות שלי. תמיד חשבתי שזה יהיה משהו יפה ונוגע אבל כשאני יושב כאן וכותב עם היד השורפת מהחתכים הקטנים של הסכין, אני לא יכול לחשוב על דבר מלבד כל הכאב שגרמתי. אני מרגיש כל כך אשם, כאילו אני מין טעות אכזרית של היקום שבמקומה היה ניתן לתת מקום לאדם טוב יותר ממני. היו תקופות שהרגשתי קצת יותר טוב, אבל זה היה רק כי הסתרתי מעצמי את האמת, והאמת היא שאני בזבוז של חלל. מכל היופי שיש בעולם אותי עוטף רק החושך ואני לא מסוגל למצוא את הדרך אל האור. ואני יודע שיש אנשים שאוהבים אותי אבל בתור בזבוז של מקום אני מרגיש שאני לא מחזיר להם מספיק אהבה, אני לא ראוי לאנשים כאלה בחיי. אני ראוי לאנשים שירביצו וישפילו ויהרסו אותי, כי זה בדיוק מה שתוכננתי להיות. נשמה בודדת והרוסה. לכל מי שאהבתי, אני כל כך מצטער. אבא,אמא,דודים,בני דודים,סבתות וסבים, אחי תומר ואחותי מיכל והחברים שלי. אני לא ראוי להיות אהוב. בלעדיי יהיה לכם הרבה יותר טוב, ותמצאו אנשים אחרים למלא את החלל שבזמן חיי היה קיים בכל מקרה."-אבל אתה לא חלל! בבקשה תפסיק להגיד את זה! אני לא,אני לא יכול…
סליחה, אני אמשיך.
"לאנשים שפגעו בי, כמו הילדים בבית הספר היסודי שהפכו את החיים שלי לגיהינום. אני באמת לא יודע מה להגיד לכם. אני מניח שניצחתם. ואני שונא אתכם אבל אני יותר שונא את עצמי, לכן אפגע בעצמי ולא בכם. אני מקווה שיום אחד תפסיקו להכאיב לאחרים כדי להימנע מלהכאיב לעצמכם. תודה לכתיבה, שעד עכשיו הצליחה להציל אותי. אני פשוט מרגיש בזמן האחרון כל כך מזויף שאני לא מסוגל להמשיך לכתוב, והאמת שגם אין לי על מה. כל המחשבות נמצאות במחברת הירוקה-כהה במגירה השלישית בארונית שלי. אלה הרבה דברים אישיים, אבל בכל מקרה לא אהיה כאן, אז אתם מוזמנים לקרוא אם תרצו."-אני פשוט לא מאמין לזה. אני נתתי לו להמשיך ככה,במקום להרים אותו,במקום לעזור לו. אני חתיכת חרא. "תודה על היופי שראיתי וחוויתי, תודה על השמחה שהצלחתם להכניס ללבי לפעמים למרות שבאותו רגע מה שרציתי לעשות היה לקרוע את עצמי לחתיכות. תודה על החיים. אני לא יודע אם יש אלוהים ואני לא יודע מה יקרה אחרי שאמות. כל מה שאני ודע הוא שאני רוצה להשתחרר. מהכאב, מהמחשבות הרעות, מעצמי. אני רוצה להיות כמו ציפור, שעפה רחוק בשמי התכלת, חופשיה מהכל. עפה לאן שהיא רוצה. לא זקוקה לבית. אולי אחרי המוות, אהפוך לציפור? זה יכול להיות מדהים. ואם תישאר בתודעה שלי מחשבה אחת עליכם, אתמקד בה ואזכר, ואז אבוא לראות אתכם, להיפרד. קרוב אליכם אבל באותה עת רחוק, כמו שהייתי כבן אדם. כל חיי הייתי ציפור".
וזהו,גבירותיי ורבותיי, מכתב ההתאבדות שלי.