צדק

כל העולם נגדי.
אני מרגישה לבד.
לחלוטין.
אני הדוגמא למלשנית.
אני הילדה שצוחקים עליה.
אני לא חלשה
אני חזקה.
שרדתי עד עכשיו.
אבל הם…
הם הורסים אותי.
מקלפים את השכבות לאט לאט.
בזמנים הכי לא צפויים.
הם… הם אפילו לא קולטים שאני שם.

בכול העולם.
יש ילדה אחת.
ילדה אחת שאוכל לדבר איתה על הרגשות הללו.
והיא תבין אותי ותזדהה איתי.
ואולי.
רק אולי.
אני ארגיש יותר טוב.
ואולי.
רק אולי.
אני אצליח להתגבר.
המילים שהם אומרים…
זה כואב.
אני לא ספוג.
יש לי חורים והם אוטמים אותם.
כבר לא נשאר למילים מאיפה לצאת.
אז בקול רועד.
בבכי מר.
להתראות.