פנים חתומות

את שוב מתעוררת, מזיעה, הסיוטים רודפים אותך גם ביום וגם בלילה, את מרגישה את המצח חם, אבל אין לך חום, את סתם הוזה, יש לך בעיה, יקירתי, את צריכה להבין, הוא לא יחזור. אני יודעת שזה כואב, רק בחלומות, גם לי זה ככה, רק במציאות, וזה לא יעבור, תראי כמה כולנו עצובים, אבל זה לא ירפה, את צריכה לשכוח ממנו, או שכבר שכחת, הילד הקטן יצא אל הצבא, והוא חייך חיוכים אחרונים, ודברי תשבוחות, ומלמל כמה מילים אחרונות, בשדה הקרב, הוא יצא נועז, ולא חזר, הפנים שלו היו חתומות, וזה לא כי הוא לא דיבר, כי הוא לא באמת חזר, הגוף חזר הנשמה התפוגגה או נמסה, או עברה אלייך, ובגלל זה את כל כך נחמדה בזמן האחרון, אולי הנשמות שלכם התחלפו, או שנוספה לך אחת. את היית צריכה את זה, גברת, את ממש קרה, תתחממי, הוא היה שמח בכך, הוא היה דואג לכולם, פחות מלעצמו, את יודעת שהוא זה שהביא אור לחיי כולנו, תתגברי, עד כמה שזה לא כואב לך, ועד כמה שזה ימשיך ככה, אבל זה ייגמר, אני חושבת, מתישהו, אבל רק אם לא תזכרי אותו יותר, כי הוא נכנס לך לחלומות, את יודעת שהוא רק הגן על בנך, הוא היה גם הבן שלך, בערך, הוא היה מישהו קצת אחר, ואת לא רצית שהוא יהיה בנך, אז נכון, לא הייתי אמא טובה, אבל גם את לא, לא אכפת לך ממנו בכלל, רק מעצמך ומהילד שלך. לא אכפת לך מהנער שיכל לברוח והקריב את עצמו. הילד שלך יושב כרגע לידך, בסיוטים שלך את מדמיינת את בנך ואז בוכה, אחר כך, במציאות, את רואה שזה לא הבן המתוק שלך ופתאום זה כבר לא עצוב, או נורא. את מכסה את התחת של עצמך, לא דואגת לאף אחד, זה בגלל הבן שלך שהוא מת, הוא יכל לברוח והוא הקריב את חייו, תודה אחת לא אמרת, רק תודה לאלוהים, שהציל את הבן, שלך. ולא את שלי.