ערבות השלג

זאוס, הכלב ההאסקי התקדם אט ,אט במעלה גבעת השלג. פרוותו הצחה התכסתה במעטה של שלג
צח עוד יותר. ההליכה האיטית אפשרה לזאוס לחשוב, מה היה קורה אילו היה נשאר בבית אמו,
בשנים האחרונות הוא נעשה למתבודד וזה בהחלט לא היה אופיו. החיים בביתה של אימו היו
מאושרים, פשוט מדהימים הייתה לו בת ואישה והכול היה טוב… הוא היה צריך לדעת שמתישהו זה
ייהרס…, זה היה כמו כל יום רגיל, היא יצאה למעט זמן והמעט זמן הזה
נעשה ליותר ויותר זמן וזאוס יצא אחריה . כשהוא חזר עיניו היו קרות ומנוכרות והוא סירב לדבר על
המקרה .. אחרי חודשיים הוא הסכים לדבר על זה : הוא יצא אחרי לינדזי בתו ועקב אחרי ריחה
לפתע הכה באפו ריח נוראי של דם, הוא הרים את מבטו והמחזה שנגלה לנגד עיניו היה נוראי…
לינדזי שכבה פשוקת איברים על אם הדרך כשבטנה מבותרת . זאוס לעולם
לא גילה מי הרג אותה …
לפתע נשמע כל נפץ שהעיר את זאוס ממחשבותיו, הוא הסתובב במהירות
למקום הצליל , שנים של אימון לימדו אותו להיות דרוך לכל דבר.כמעט מבלי להרגיש עיניו נעשו
דרוכות יותר אוזניו נזקפו ורגליו נמתחו אחורה למצב ניתור. בלי ששם לב הופיעו לצדו המוני חיות
,"למה אתה עומד?! זוז! זוז לפני שזה יתפוס אותך! " צעק אליו שועל אפור מפוחד , ההאסקי היסס
אמנם הוא ננטש אבל הוא ידע שערבות השלג האלו היו ביתה של לינדזי לפני שנהרגה והם לא
יושמדו כל עוד הוא חי . ההחלטה ניתנה, ההאסקי הצטרף אל שורת החיות שהלכה והתרחבה לצדדי
היער במעין חומת מגן, לכולם הייתה מטרה אחת : להגן על הבית .
אם זאוס היה מהסוג שבוכה, עיניו היו מוצפות בדמעות.
המראה היה מרהיב ומרגש כאחד , כל החיות
נעמדו כמגן מצידי הערבה בהבעה מתריסה כאומרת: "אנחנו לא זזים מפה.ושום כוח בעולם לא יזיז
אותנו. " החיות שמנהלות מלחמות, החיות שלא יכולות לשהות זו על יד זו
יותר מדקה בלי תגרות. עומדות יחד , כמו משלבות ידיים.
ומזדקפות בגאווה.