על גג העולם 4

"היי אני רן ואתן ?!" הציג את עצמו רן
"אני דינה וזאת לירון" אמרה דינה
"דווקא את השם המכוער הזה בחרו ליפה הזאת?! " חשב לעצמו רן [בגלל לורי כמובן]
"אממ… אם באלך תבואי לחדר שלי אחר כך … חדר מספר 7 " אמר וקרץ

~כעבור שעתיים~
נשמעה דפיקה בדלת חדרו של רן . זו הייתה דינה
"היי …. כנסי ." הזמין אותה רן
"בכיף " אמרה דינה
"יש לי ווידוי … בשנייה שראיתי אותך …אממ… קצת… התאהבתי בך."
"את האמת …. גם אני קצת בך .." אמרה דינה המסמיקה
"את האמת .. אני מרגישה כאילו אני מכירה אותך … אני מרגישה שאני יכולה לספר לך הכל ."
אמרה דינה
"נו… דברי . ספרי לי איזה סוד אפל עלייך …" אמר רן
"טוב אבל זה משהו שלא סיפרתי לאף אחד בעולם … תבטיח לי שלא תיבהל ממני"
"נו …" אמר רן
"טוב… אממ.. אני … אני מדברת מתוך שינה" אמרה דינה המובכת .
"פחח זה הסוד הגדול שלך ….?! " צחק רן
"אני מנשק את הכרית מתוך שינה ומדמיין שזו לו… אממ.. לא משנה " אמר רן
"נו מי ? דבר " אמרה דינה בהסתקרנות
"לורי … חברה שלי .. אממ.. בערך " אמר רן תוך כדי שהשתדל לשמור על קור רוח
"אהה.. פתאום ראיתי שנורא מאוחר . אני צריכה ללכת נדבר… או שלא . " אמרה דינה כאשר הלכה לכיוון הדלת .
"עצרי! " צעק רן ודינה השתתקה
"בואי לכאן מיד … ! אני רואה שקרה משהו! ספרי לי עכשיו ."
"אממ.. טוב.. אז .. זה בגלל שאמרת לורי…
הייתה לי פעם חברה ככה קראו לה… לורי .
לפני שלוש שנים היינו החברות הכי טובות .. ואז היא עשתה משהו שפגע בי … כולם אמרו לי שאני רבה על שטויות… אבל זה פגע בי … אני במשך שנה הצקתי לה , העלבתי אותה , החרמתי אותה , לקחתי ממנה את החברה הכי טובה שלה … היא עמדה להתאבד … אבל שנייה לפני שהיא עשתה את זה אני הגעתי לשם ובקשתי סליחה . אני לא חושבת שהיא סלחה לי ואני לא אדע אף פעם … כי היא מתה … "
סיפרה דינה בזמן שניסתה להיאבק בדמעות.
"אומייגאד ! זאת היא זאת לורי שלי . זאת החברה שלי . ואת … זאת את הדינה הזאת שלינה סיפרה לי שלורי סיפרה לה… " אמר רן
"מה..? לינה ..? מי …? לא הבנתי … " אמרה דינה המבולבלת
"יוואוו רגע .. אני חייב לספר ללינה… נדבר מחר טוב ?! טוב ביי." אמר רן .

~שיחת הטלפון של רן ולינה ~
רן:
"שייואו לינה ! בחיים את לא מנחשת מי כאן ! החברה הזאת של לורי שהן רבו … "
לינה:
"איפה היא הכלבה ?! אני אפרק לה את הצורה ! "
רן:
"היא אמרה שביום שלורי… נו את יודעת… אז היא באה אליה כדי לבקש סליחה!"
לינה :
"מה אתה מטומטם ?! איך אתה לא רואה? זאת היא ! היא רצחה אותה! "
רן :
"למה נראלך ?! מה את פסיכית ? זאת לא היא ! מבטיח לך ! "
לינה :
"אני עכשיו הולכת להוכיח לך …. כשתחזור אתה תראה … "

באותו ערב הלכה לינה לביתה של לורי … הדלת הייתה פתוחה … היא הלכה לחדרה של לורי ומשם לקחה את היומן של לורי … היא השתמשה בו רק כשהמחשב לא עבד או שההורים לקחו לה אותו (יומן=תחליף לבלוג) לינה לקחה את היומן ורצה החוצה בטיל

לינה הגיעה לביתה נשכבה על המיטה והחלה לקרוא

13.8.13

יומני היקר
אל תכעס שאני משתמשת בך רק כשאין לי מחשב
אתה יודע כמה המחשב חשוב לי … אבל תחשוב על זה ככה .. אם לא יהיה לי מחשב וגם אותך לא אני פשוט אמות …
טוב … אז למה אני כותבת לך היום .. ?! אממ.. טוב .. רבתי עם אמא כי היא רק עכשיו מצאה בתיק את התעודה של סוף השנה היא ממש כעסה ולקחה לי את המחשב… טוב .. מזל שהיא לא יכולה לקחת לי אותך :P

31.8.13
לינה! אני יודעת שאת יודעת איפה אני מחביאה את היומן
אני חייבת שתדעי אני עכשיו בחדר יש צעקות וריבים כי שתי בנות מסוימות באו לבקר אותי
אני מרגישה שמשהו רע הולך לקרות .. אני רק אומרת לך . אם יקרה משהו כל דבר. למרות שאני לא מאמינה שיקרה משהו עד כדי כך רציני
אבל אם .. אם יקרה לי משהו .. אם אני אמות .. אם אני אהיה בבית חולים … אני רוצה שתבטיחי לי . אני רוצה שתעשי את זה בשבילי …

לינה קראה עם דמעות בעיניים את הבקשה של לורי ..
למחרת רן חזר ..
הוא הגיע אליה הביתה ושאל אותה בטון מתנשא..
"נו.. אין לך משהו להוכיח לי ?!"
לינה ענתה לו "לא … אני רוצה להפסיק ! נפסיק לנסות להבין מה קרה ללורי. אנחנו רק נסבול מזה .. "
"מה?? " אמר לה רן עם דמעות בעיניים …
"אתה שמעת אותי . אני מפסיקה.. וגם אתה . " קבעה לינה והחלה לבכות … רן חיבק אותה .. הם ישבו יחד על הרצפה ובכו …

כן זו הייתה בקשתה של לורי :
לינה! אני יודעת שאת יודעת איפה אני מחביאה את היומן
אני חייבת שתדעי אני עכשיו בחדר יש צעקות וריבים כי שתי בנות מסוימות באו לבקר אותי
אני מרגישה שמשהו רע הולך לקרות .. אני רק אומרת לך . אם יקרה משהו כל דבר. למרות שאני לא מאמינה שיקרה משהו עד כדי כך רציני
אבל אם .. אם יקרה לי משהו .. אם אני אמות .. אם אני אהיה בבית חולים … אני רוצה שתבטיחי לי . אני רוצה שתעשי את זה בשבילי …
אם יקרה לי משהו… ויש לי תחושה חזקה שכן .
אני מודיעה לך מראש ; זה יהיה קשור לשתיהן .. לדינה ולירון
אבל אני רוצה שתבטיחי לי ! אם את קוראת את המכתב הזה
תעשי את זה בשבילי . אני לא רוצה שהן ילכו לכלא ואני לא רוצה כלום אני רוצה שתמשיכי לחיות את החיים שלך ותשכחי ממני
בבקשה.
אני לא רוצה שהחיים שלך יעצרו בגללי .
את חזרת עכשיו ללימודים .. תשקיעי .. אל תחשבי עליי אבל אני אהיה איתך תמיד. תמיד.

אוהבת אותך המון ..
וכבר מתגעגעת ..
לורי .

נ.ב
תאמרי לרני שזה לא סוף העולם ושאני איתו תמיד.

"זה לא סוף העולם .. לורי תיהיה איתך תמיד … אני מבטיחה . " אמרה לינה

מאז בכל שנה .. ב31.8 לינה ורן הולכים לקברה של לורי מניחים לה פרחים ולינה לוחשת לה כל פעם את אותו משפט
"אני יודעת שאת איתי ואני יודעת שיום אחד נפגש שוב ."

~THE END~