עורו "עורים", ערבבו את הצבעים

הפעם הגיבור של הסיפור שלי הוא העור וברבים: "עורים"
עורו "עורים" ערבבו את הצבעים
לפני מספר שנים הלכתי לייעוץ דיאטה אצל רופא שמתמחה בדיאטה דלת פחמימות. סיפרתי לו שאני מאוד אוהב עוף בגריל ובעיקר את העור שיוצא צלוי וקריספי. "עור זה דבר מגעיל", אמר הרופא. "תפסיק לאכול עור, זה יעזור לדיאטה שלך." חשבתי לעצמי שלפי דברי הרופא, לעור אין חשיבות משל עצמו וכל תפקידו לעטוף את הדבר האמיתי שנמצא מתחת לעור.האמנם העור הוא סוג של שקית או שיש לו עוד משמעויות בחיינו.
"אל תקרא לי שחור", דרשו הקבוצות המוחלשות בחברה. ועוד ניסו לספר לנו ששחור הוא יפה. אבל התרבות כל כך מלאה אגדות על נסיכות לבנות שכולם אוהבים ונסיכים בהירי עור ובהירי שיער שבאים ברגע האחרון ומצילים אותן מצרות. יש אגדות על שלגיה צחת העור אבל אם תתארח שחורת עור באגדות הרי ברור שהיא היא עוזרת הבית שמקרצפת את הרצפות. אוטומטית כל מי שהוא כהה עור ובעל שיער מתולתל ומקורזל נחשב נחות, בור, עני, מסומם ומסוכן (מבוסס על רעיון מתוך השיר שלגיה, מילים דן אלמגור).
אפילו המשיח שלא בא להציל אותנו מהקורונה, היה אמור להגיע על חמור לבן ולא בסתם מונית שחורה. כי מי בא במכונית שחורה? או המאפיה או שרי הממשלה. לך תבדיל ביניהם… אנשים שוכחים שהחברה הלבנה היא שדוחקת את השחורים ומצירה את צעדיהם ואז יש סיכוי שהם יתאימו לסטריאוטיפ שציירו להם.
מה יש לעור שהופך אותו ליותר משקית? לפעמים היחס האבסורדי לצבע העור הוא משעשע ומגוחך. "אדם לבן – שוכב שעות בשמש ונשרף חולם להיות שחור שזוף מבטן ומגב, אבל אם הוא שחור -אז קוראים לו כושי מזוהם..כי כך בראו את העולם, האל היה משועמם!" (מתוך השיר: כך בראו את העולם. מילים: דן אלמגור) .
תמיד חשבנו שהעם שלנו למד מההיסטוריה הקשה שלו ואצלנו, אין גזענות. עד שהגיעו עולי אתיופיה ושמו לנו מראה שחורה מול הפנים. כל הסטריאוטיפים עשו עליה והיום גם אצלנו המשטרה מתייחסת באלימות לשחורים , ממש כמו באמריקה.
הבעייה של השחורים שהם אינם יכולים להסיר את השקית שעל גופם שנקראת עור ואנו לא מתאמצים לחפש את האדם שמסתתר מתחת לעור.
האדם הלבן הצליח בכוח רב לדכא את האדם השחור ולהפוך אותו לנחות מושפל. הגדילו לעשות מדינות דרום ארה"ב שהפכו את השחורים לעבדים, שיעבדו אותם והתיייסו אליהם כרכוש ולא כבני אדם. אפילו בתי המשפט פסקו שעבדים שנמלטו מאדוניהם האכזריים חייבים להיות מוחזרים לבעליהם כי הם רכושם החוקי. ומה ההבדל בין אדם לבן לאדם שחור? רק צבע עורו.
אולי טוב היה אם האדם היה קצת עיוור צבעים והיה משתמש יותר בדמיון וביכולת ההקשבה למיתרים הדקים של הלב ובשאר החושים ואז היה מגלה שהטבע שלנו עיוור צבעים. כפי ששר פורטיס: " או, או לבן או שחור, לטבע אין צבע פשוט לא יכול" (מתוך השיר: חול, מילים: רמי פורטיס ושלומי ברכה).
התרבות שלנו מעצימה את הפער בין לבן לשחור. מה צריך לעשות אדם שחור אם יגידו לו: "אתה עושה לי שחור בעיניים" או שתבקש "לשלם לו בשחור". ורק תשים לב כי אם אתה מועל באמון אתה נכנס "לרשימה השחורה" שלי. אם אתה מתעסק בקסמים יגידו עליך שאתה עוסק "במאגיה שחורה". אם אתה סתם פסימיסט אז אתה "רואה שחורות". מעניין איך נקרא זה שרואה רק בלונדיניות… אם פעם רצית את החופש שלך לקנות ולהנות בחו"ל והממשלה לא הרשתה לך, הלכת "לשוק השחור" לקנות שם דולרים ירוקים. לאדם רע אומרים שיש לו "לב שחור" ואם אתה לא מקצועי אתה פשוט "עושה עבודה שחורה". לקומיקאי ציני יש "הומור שחור" ובכל חנוכה שרים הילדים: סורה חושך סורה שחור. סורה מפני האור. בהחלט יכול להיות שמה שנראה אור בעיני הוא חושך בעיני האחר. המשותף היחידי בינינו שכולנו רוצים לגרש את החושך השחור.
אבל, אפשר גם אחרת. סטיבי וונדר ופול מקרטני מנגנים יחד על פסנתר ושרים על כך שאנשים מכל הגזעים והלאומים בעולם יכולים לחיות בהרמוניה, ביחד וללא הבדלים. נגינה רק על הקלידים הלבנים או רק על השחורים היא אפשרית, אך מוגבלת. כדי ליצור מוסיקה מעולה, כדאי לחבר ביניהם (מבוסס על השיר: Ebony and ivory, מילים: Paul McCartney ). מקווה שיום אחד האנושות תפסיק לראות רק את העור בקצה גופו של אדם ותתעמק קצת להכיר את האדם שנמצא כמה מילימטרים מתחתיו. יום יבוא, יום של אור, יום שחרור מצבע העור. לא יושפל שום אדם על גזעו וצבעו. יום יבוא , יום יבוא (מבוסס על השיר: יום יבוא. מילים דן אלמגור).
#כל_הזכויות_שמורות_למתי_גוטמן