לוקחת עוד נשימה אחת .

התבוננתי במראה , מסתכלת עליה מבעד לדמעות ולריקניות שטשטשו את עיני .
אני רואה נערה יפה , יושבת במיטה ומאחוריה שני אנשים , גבר ואישה – כנראה הוריה , מחבקים אותה . מבטם חם ואוהב , ומבטה של הילדה חם ושליו .
אני מתבוננת בנעשה , כ"כ רוצה להיות שם איתם , לחבק , לקבל אהבה סוף סוף .
פניי לובשות חיוך עצוב , מנוסה , חיוור . לפתע פניהם של ההורים נעשים נוקשים , קרים .
מבטה של הילדה נראה חסר אונים , כואב .
ההורים מרפים מחיבוקם , מפנים את גבם אחד לשני .
הילדה נושכת את שפתיה , ודמעות מתגלגלות על עיניה הקפואות .
דמעות של אכזבה , עצב , כאב .
אני לא מסירה את עיני מהמחזה .
ואז הכול מתפוגג , ומולי מביטה ילדה בעלת פנים עצובות , מנוסות , כואבות .
עיניה מראות ריקנות , שאינה מוצאת עוד טעם בחיים .
שפתיה לובשות חיוך עצוב , מלאכותי . פנייה חיוורות , שערה הארוך חסר חיים .
אני מסתכלת ויודעת , זאת אני .
אילו רק הייתי יכלה להיות אחרת .
בעלת שער פרוע ויפה , עיניים זוהרות שמביעות אהבה וחום , חיוך מכל הלב , שיהיה לי טוב . נזכרת , דמעות עולות בעיני .
לא רוצה לזכור , שום דבר . לשכוח , רק לעזוב את העבר .
לוקחת רק עוד נשימה אחת .