סיפור עם מסר פשוט. אבל חשוב.

אתה הולך לאט לאט,
כדי שאף אחד לא ישמע אותך,
אתה ממשיך ללכת,
ואז שומע רחש מהצד השני של הרחוב,
אתה מנחש שזאת היא,
אבל אתה לא בטוח,
אבל למרות הכול, אתה ממשיך,
הפחד שהיה בך עד עכשיו גדל פי שתיים,
ואתה הולך ומגביר את המהירות שלך ,
עד שאתה רואה אותה,
והיא בוכה,
ושערה הבולדני נצבע לשחור,
והיא לוחשת לך,
אבל אתה לא שומע אותה,
היא מנסה ללחוש לך שוב ,
אבל כל מה שאתה שומע זה את פעימות הלב שלך,
ועכשיו,
היא מנסה שוב,
ואני מצליח לשמוע שתי מילים,
'אני מצטער',
ניסיתי לענות לה,
להגיד לה שלא שמעתי,
אבל אז,
שעון המעורר העיר אותי מחלומי,
הנה אני ,
מרגיש בתוך חלום,
והולך לאט לאט אל הרחוב,
הפעם. בטוח בעצמי.
ממשיך ללכת,
ואז אני רואה אותה,
הפעם אני מוכן לשמוע אותה,
עד הסוף,
כי בסך הכול,
היא הבן אדם היחיד שאני אוהב בעולם הזה,
' אני עוזבת ' הפעם שמעתי אותה בבירור אבל לא אמרתי מילה,
' אני מצטערת , אבל אני עוזבת ' היא אמרה שוב ,
ואני לא יכולתי להגיד כלום,
פשוט קפאתי שם,
'אבל למה ?' הצלחתי למלמל
' אני לא עוזבת אותך ' היא לחשה ואני לגמרי לא הבנתי,
או שפשוט לא רציתי להבין
' מה זאת אומרת ?' שאלתי אותה,
ואחרי כמה שניות של שתיקה היא הובילה את ידה אל כיסה הימני שבג׳ינס שלבשה,
היה בג׳ינס סכין,
ואני ידעתי בדיוק מה זה אומר,
ומה הסכין הזה עושה שם,
' אל תעשי את זה. ' התחלתי לבכות
' ביי. ' היא אמרה נישקה אותי בלחי ודקרה את עצמה ישר בלב
~
" מייק ! תתעורר כבר ! " שמעתי את קולה המוכר של אמא שלי
" אמילי ! " צרחתי
" כן. אמילי פה בחוץ." אמא שלי אמרה לי ואני רצתי למטה במדרגות במיהרות . הפעם היה לה שער בלונדיני . כמו שאני זוכר.
" את חיה ? " שאלתי
" למה שאני לא יהיה ? " היא שאלה
"רגע ! על מה רצית לדבר איתי ? " הייתי מבולבל
" רציתי להגיד לך ש.. אני עוברת לגור פה ! בבית שלך ! " היא אמרה
___

אוקיי.
נכון .
זה מבלבל ,
הסיפור הזה מקבל שלוש נקודות מבט שונות,
האחת – לא רוצה לשמוע או לא יכול לשמוע את האמת
השנייה- הכול קורה רע
והשלישית – הכול טוב.
אבל איך כל דבר מתפצל לשלושה נקודות המבט ?
אתם בוחרים את זה.
ברגע שתבחרו שאתם רוצים לחיות טוב,
בסופו של דבר ,
תחיו טוב.