סיפורי בריונות ~ אלה ~ פרק 12

ראיתי את ההודעה, בהתחלה לא הבנתי, ואז קישרתי, את ההתנהגות של עדן.
איך היא נלחצה, שאביאל נישק אותה, וליטף אותה, אבל אנסו אותה?, זה כזה מוזר.
עמדתי, עם הפלאפון שלה ביד, ולא הצלחתי, לעקל שאנסו אותה, אבל עם אנסו אותה, למה יש לה את המספר שלו.
ויש הודעות קודמות, ויש שם תמונה, של ילד בגיל שלנו, וקוראים לו אוהד, עדן חזרה.
היא הסתכלה עלי, ואני הסתכלתי עליה, הפלאפון היה בידי, ושאלתי אותה בטון מופתע, "את בוגדת באביאל?".
היא עמדה, וידיה רעדו קצת, היא ישר חטפה לי את הפלאפון, וענתה, "לא וזה לא עיניינך, מה את נוגעת לי בפלאפון יזונה מופקרת, לכי תישלחי לעוד מישהו, את התמונה שלך" וצחקה.
מאי הסתכלה עלי, במבט ריקני, כאילו היא מצפה ממני למשהו, שאני יסלח לה.
באותה שנייה, היה צילצול, והמורה נכנסה והתחילה ללמד, עיני ננעלו על המורה, לא יכולתי להביט, בשום דבר אחר.
ראיתי ילד אחד, מכוון את הפלאפון לכיווני, והסקתי שהוא רק, משחק בו, לאחר דקה, נשמע התראה מהפלאפון שלי.
אותו ילד צילם אותי, העלה את התמונה בסטטוס, וכתב, "ככה נראת זונה" וכמובן שגם תייג אותי.
עיני הוצפו בדמעות, התחלתי למצמץ, שלא ישימו לב, אבל כבר שמו לב, והתחילו להצביע עלי ולצחוק עלי.
תוך שתי דקות, כבר היו, עשרים לייקים, כמעט מכל הכיתה, הסתכלתי לעבר אביאל, בתקווה שיעשה משהו.
הוא ישב ליד עדן, היא החזיקה בידו, לחשה לו משהו באוזן, ופזלה לכיווני, והוא צחק, הבנתי שהוא צחק עלי.
באותו רגע, נשארה לי רק ברירה אחת, הלכתי לאותו ילד, הוא הסתכל עלי, וחייך חיוך מבסוט.
כלכך רציתי, להכניס לו אגרוף, אבל לא הייתי מסוגלת, המורה צעקה עלי, "אלה שבי" כל הילדים הסתכלו עלי, ואביאל פזל לרצפה.
פשוט עמדתי מולו, ואופיר אמר, "סורי מאמי אני לא טיפוס של זונות",כולם צחקו, ונעצו בי מבטים, הרגשתי כזו בושה.
פשוט רצתי לגינה, מנסה לעצור את דמעותי, התיישבתי ליד שיח, נשענתי על הקיר, ופרצתי בבכי.
פתאום ראיתי יד, מושטת לעברי, הוא חייך אלי ואמר, "קרה משהו?" לא קמתי, הוא התיישב לידי, ואמרתי, "לא הכל חרא בגלל טעות קטנה שעשיתי שנה שעברה אני רוצה למות".
הוא הסתכל עלי, היו לו עיניים חומות שחורות כאלה, ושפתיים כאלה חמודות, הוא היה ממש שרירי, כנראה הוא שם לב שאני בוהה לו בשרירים.
ואמר, "אני מתאמן הרבה חחח" הסמקתי ואמרתי, "קוראים לי אלה" והוא ענה, "קוראים לי עידו" חייך אלי, ואמר, "את ממש יפה את יודעת?".
הסמקתי ועניתי, "תודה גם אתה יפה(?)", הוא אמר, "רק יפה?, לא חתיך?, לא הורס?," עניתי, "אלל תגזים בינתיים רק יפה חחח".
הוא היה כזה נחמד אלי, וכמובן ששוב, הכל התפוצץ לי בפנים, והוא שאל, "אהה את אלה זאת ששלחה לחבר שלה תמונה שלך בלי חזייה?".
הרגשתי עוד סכין אחת, נתקעת לי בלב, וקורעת את נשמתי לגזרים, ושאלתי, "אין אחד שלא שמע על זה?".
קמתי ובאתי ללכת, אבל הוא תפס לי ביד, ונפלתי עליו, הסתכלתי לו בעיניים והוא לי, וישר קמתי, ואמרתי, "טוב עם אתה בוחר להאמין לשמועות אז…".
והוא ענה, "שנייה חכי לא אמרתי שאני מאמין להם עכשיו את מוכנה לדבר איתי שיהיו לי עוד סיבות לא להתאפק לנשק אותך?" הסמקתי שוב, הוא כזה חמוד, התיישבתי שוב, נשענתי עליו, וסיפרתי לו את כל הסיפור…

מנקודת המבט של עדן:

~ערב~

ישבתי בספסל בגינה, וחיכיתי לאביאל, אמרתי לו, שאני רוצה לדבר איתו, עדיין הרגשתי פחד, ממה שאוהד אמר.
הוא אמר שהוא יחזור, מה הוא רוצה ממני?, אביאל הגיע, נעמדתי והוא נישק אותי, שוב ניהיה לי צמרמורת.
אביאל התנתק ושאל "קר לך?" התיישבנו, והוא חיבק אותי, הוא היה כזה נחמד, ובכל רגע, רק רציתי להיפרד ממנו.
כי לא מגיע לי כזה חבר, כי אני פשוט זונה, אבל עם אני רוצה, שהוא יישאר שלי, אני צריכה להמשיך להיות כזו.
נצמדתי אליו ואמרתי, "אביאל" הוא ענה, "מה קרה עדן את ממש מוזרה היום" פזלתי לכיוון הריצפה ואמרתי, "אני יודעת שהתנהגתי מוזר היום ושהתרחקנו מתחילת שנה".
ואבאיל ענה, "אולי… אולי ניקח הפסקה אנחנו כבר הרבה זמן ביחד ניקח קצת הפסקה ונראה עם אנחנו אחרכך רוצים לחזור…".
לא אני לא יכולה להרשות לו להיפרד ממני, איך שניקח הפסקה, הוא ירוץ לאלה, רואים שהוא מטורף עליה.
אני חייבת לעשות משהו, מה אכפת לי, אני כבר לא בתולה אז מה אני יפסיד, התחלתי לנשק אותו הרגשתי את הלב שלי פועם בחוזקה.
לא הרפתי ממנו, אביאל התנתק ואמר, "מה הולך כאן לפני שנייה כל פעם שנישקתי אותך נהיה לך צמרמורת" נשמתי עמוק ואמרתי, אביאל אני רוצה שנשכב…

המשך בפרק הבא <3