סבא שלי – פרק 3

זהו! זה הספיק לי! צמד המילים הזה הספיק לי כדי להפנים שמשהו פה בכלל לא בסדר… הייתי בהלם שלא הייתי בו בחיים! משהו פה באמת היה מאוד חשוד!!
טסתי כמו הליקופטר אל עבר המחשב. השעה הייתה 3 בלילה אבל זה לא ממש עיניין אותי . חיפשתי בגוגל את המילה ״סרטן ״. כל אות שהקלדתי במיקלדת הייתה סיפור מפרך עבור מישהי כמוני שסה״כ מסיימת עוד מעט כיתה א׳. לחצתי enter , הידיים שלי רעדו כאילו יש להן פרקינסון . לחצתי על ויקיפדיה ומצאתי שני פירושים:
1. סרטן- סרטן הוא בעל חיים המתגורר בקונכיות ששייך למשפחת פרוקי הרגליים .
״נו באמת״ .. אמרתי לעצמי. ניסיתי לחשוב איך זה מתקשר לצירוף המילים הזה שראיתי בפאלפון של סבא כשחיטטתי לו באסמסים ( תגלו על מה אני מדברת בפרק הקודם) .

ואז ראיתי את זה… את הפירוש השני :
2. ״סרטן הינה מחלה של הצטברות גרורות שיכולה להוביל לקריסת מערכות וסופנית״…
יואוווו!! זה הספיק לי! לא העזתי והעלתי על דעתי לסיים את השורה מרוב פחד וצמרמורת על גורלו של הסבא האהוב עלי, הסבא שאני כל כך אוהבת….
גלי חום הציפו אותי . מה זה?! מה קרה לו?!? מה עובר על סבא שלי????
את הצעד הבא עשיתי מבלי לחשוב פעמים . טסתי כחץ וקשת אל עבר הטלפון הישן האדום. הרמתי את השפורופת במהירות וחייגתי לנועה חברה שלי…

״הלו״? נשמע קול רדום מעבר לקו השני של הטלפון.
״נועה! סופסוף את עונה ! מה עובר עלייך נועה אני״…
דיברתי מהר אך נועה קטעה אותי באמצע.
״ תגידי לי את משוגעת?! הסתכלת על השעה?!?״ היא נשמעה עירנית כאילו היא לא קמה עכשיו משינה עמוקה.
היססתי… האמת? השעה בכלל לא העסיקה אותי… :/
״ למה התקשרת עכשיו?? אגב, רוצה שאספר לך את החלום שלי?״ קולה של נועה התרכך.
״ נועה זה לא זמן למשחקים!״ נזכרתי בסיבה שבגללה התקשרתי.
״מה קרה??״ היא שאלה. ״ מי מת?!״
״המצפון שלי ״ עניתי והייתי גאה על התשובה היפה .
״ נועה אני חייבת עזרה – וכן, זה דחוף!!״
״מה קרה??״ היא שאלה עוד פעם.
״ נועה זה לא לעכשיו ״ צעקתי. פשוט לא שלטתי בעצמי.
שתיקה הייתה מעבר לקו….
״ נועה, איפה דניאל ?? היא בבית״?? אמרתי
״דניאל ?! אחותי הגדולה?? היא בת 17!״
״בדיוק בשביל זה אני צריכה אותה ״ אמרתי בקול מלא ביטחון.
״ דניאל לא בבית… היא בתאטרובר ( אחד מהמועדונים) עם כל החברה….״ נועה התחילה לגמגם והיה ניכר בה שהיא חושדת .
״היא נוסעת בחזרה עם חברה שלה והיא תהיה בבית עוד רבע שעה…״
קטעתי את נועה באמצע משפט ואמרתי בלי לחשוב פעמיים :
״ יופי! חמש דקות אני אצלך !״ ולפני שנועה הספיקה להגיב, ניתקתי את טלפון וטסתי להתארגן.

בתוך רבע שעה מצאתי את עצמי הולכת ברחוב בשעה שלוש וחצי בלילה, עם שמלה שקטנה עלי ב-3 מידות , כשבידי רק הפאלפון של סבא. היה קר מאוד וגשם ירד. אך הוא לא העיק על מצב הרוח שלי כי הייתה לי תוכנית :
אתם בטח שואלים מדוע רציתי שדניאל ( אחותה של נועה תהיה בבית). ובכן, התשובה מאוד פשוטה ואני בטוחה שחלק ממכם הבנתם את זה בלי שאסביר:
דניאל היא בת 17 ויודעת לקרוא מעולה! רציתי שדניאל תעזור לי לדלות רמזים בנוגע למה שקרה לסבא ולמשפחתי ואולי אוכל לדעת מה קרה ואיפה הם! אני יודעת שבנייד של סבא יש הרבה התכתבויות בנושא. הבעייה היא, שלילדה בכיתה א׳ זה לא קל לקרוא ולהבין את האסמסים. רציתי שדניאל תקרא אותם ותספר לי מה היא קראה.
וזה בדיוק מה שקרה!

״טוק טוק״ בתוך רבע שעה של הליכה , מצאתי את עצמי ליד הדלת של הבית של נועה. דפקתי קלות וחיכיתי שמישהו יפתח את הדלת.
הדלת נפתחה באיטיות ונועה עמדה על מפתנה עם פנים חיוורות מעייפות .
״בואי… מחכים לך״… מלמלה נועה והלכה לשטוף פנים.
לאחר חמש דקות דניאל ירדה מחדרה. רציתי שדניאל תעזור לי כי היא מכירה אותי ויודעת מה אני חושבת .
התיישבנו שלושתינו בסלון . ההורים של נועה ודניאל ישנו אצל חברים אז היינו רק שלושתינו.
לפני עמדו 3 כוסות שוקו חם ועוגיות.
אכלנו, שתינו , נרגענו … ואז נועה פתחה את הפה:
״אז עכשיו ספרי, מה הסיפור שלך?״
במשך חצי שעה ישבנו באותה תנוחה. אף אחד לא זז, חוץ מהפה שלי שסיפר את כל הסיפור מתחילתו ועד סופו. דניאל ונועה ישבו כמו שתי גלמים. ישבו, האזינו והקשיבו.
כשסיימתי את הסיפור והיה לי ברור שדניאל ונועה שהקשיבו כל כך עמוק, הבינו כל פרט ופרט, הושטתי לדניאל את הנייד של סבא והראיתי לה את כל ההתכתבויות בתקווה שדניאל תצליח לדלות מידע מהן.
״תנו לי עשר דקות .״ אמרה דניאל והלכה בצעדים מהירים אל החדר שלה.
אני ונועה בהינו אחת בשניה. היה ברור לי ששתינו חושבות על הרבה מחשבות שמטרידות את מנוחתנו . לא ידעתי מה נועה חשבה אך דבר אחד ידעתי- שתיינו ממתינות בקוצר רוח שדניאל תצא מהחדר ותספר מה היא ראתה.
כעבור עשר דקות בדיוק דניאל חזרה . באותו הרגע, לשתינו היה ברור שהגיע המשיח על הסוס הלבן! שתיינו ישבנו במתח וחיכינו למוצא פיה:
״ סבא שלך ״ פתחה דניאל את המשפט ״ הוא איש חולה מאוד. ״
אני ונועה החלפנו מבטים וחזרנו לבהות בדניאל כמו פסלים.
״ בשנת 1998 , קרה לסביך מקרה שבעקבותיו ארע לו סיבוך בגרון. הוא הלך לרופא שעשה לו צילומים וגילה שמתפתח אצלו סרטן בגרון.
במשך השנים המצב הלך והחמיר ומצבו הבריאותי הידרדר , אך הוא השתדל במשך כל השנים הללו לנסות להסתיר את הסוד הזה בפני נכדה אחת שהוא מאוד מאוד אוהב כדי שהיא לא תהיה עצובה״
חייכתי לעצמי, אך מהר מאוד הרצנתי והקשבתי:
״ הוא עבר בחייו הרבה קטסטרופות : טיפולים בבוסטון, הקרנות ומה לא? אך לא רצה להעציב את סובביו והמשיך לצחוק ולספר בדיחות כאילו לא קרה כלום. לאחרונה, קולו נחלש מאוד מהר ולכן באחד ביקוריו אצל הרופא המומחה בבוסטון, התקינו לו מכשיר מתחתי שאמור למנוע צרידות, לכן, בכל פעם שהוא מצטרד זה מאוד מסוכן בשבילו כי זה עוד צעד לקראת הדבר הנורא שאיתו הוא נלחם כל השנים הללו- כריתת המייתרים״. בכל פעם שהוא מצטרד, זה אומר שקורה לו נזק בלתי הפיך בגרון ולכן הוא צריך אישפוז דחוף…״
קטעתי את דניאל. פתאום הכל היה ברור! כל החלקים של הפאזל הצטרפו אחד לשני ויצרו פיתרון!
אם כל פעם שסבא מצטרד, זה נזק מאוד מאוד מסוכן – הרי זאת הסיבה שהוא בכה לידי ובהה בי כל כך הרבה – כאילו זאת הפעם האחרונה שאנחנו מתראים, כאילו הוא נפרד ממני.
בגלל זה , כשאמרתי לאמא בטלפון שסבא הצטרד, גם היא נשמעה מאוד מפוחדת ומהרה לסגור את הטלפון . לכן , ברור שמשפחתי הקרובה נמצאת עם סבי כרגע כדי להיות לידו ברגע הקשה הזה. ואם סבא אמור להתאשפז עכשיו- זה לא אמור להיות אלה באחד מבתי החולים!
שיואו ! כל הבעיה שנפתרה! חוץ מדבר אחד- מה עושים עכשיו ? איך מגיעים לסבא?
״דודה שלי היא אחות בכירה בבית החולים הקרוב לבית״ אמרה דניאל בשקט. ״ אני יכולה לברר איתה אם סבא שלך נמצא שם ובאיזה מחלקה ואיפה!״
ואוו! איזו הקלה! כל כך שמחתי! חיבקתי את דניאל שמיהרה להתקשר.
כעבור 5 דקות חזרה וחיוך רחב על פניה : ״ כן כן- הוא שם״!
דניאל החזיקה בידה את שם המחלקה והחדר . לקחה את ידי ואמרה ״בואי! את לא הולכת לבד בחושך !״
נועה פיהקה פיהוק רחב ונעלה את הדלת. הלכנו שלושתינו יד ביד עם מטרייה אחת אל עבר בית החולים . אחרי הליכה של חצי שעה , הגענו סוף סוף לקבלה. ״שלום״ אמרה נועה והראתה את הפתק עם הפרטים של סבא שלי. המזכירה הראתה לנו את הדרך לחדר. הלכנו בשקט, המזדרון היה כמעט ריק חוץ ממספר אחים ואחיות בודדים.

בסופו של דבר בארבע וחצי לפנות בוקר, סוף סוף הגענו לחדר. באפיסת כוחות גררתי את עצמי לעבר המיטה וחשכו עייני!
שפשפתי את עייני בחוזקה! את המראה שנגלה לנגד עייני לא אשכח לעולם!