סבא שלי -פרק 2

לפני שאתם מתחילים לקרוא את הפרק הזה- תקראו את ״רציתי להוסיף ״.

אז… אתם בטח שואלים את עצמיכם ״ למה אני חושבת שסבא שלי מסתיר ממני סוד״? ובכן, שמתי לב שמשהו קרה לו: בדרך כלל, כשישבנו על גבעת הדשא הירוקה ההיא ( תבינו על מה אני מדברת בפרק הקודם) , תמיד נהגנו לדבר שלוש שעות רצופות בלי לזוז, רק להסתכל בתוך העיינים הכחולות שלו, כחולות כמו ים, שכשהוא מאושר, הן זוהרות כמו שני מגדלורים. אך הפעם הכל השתנה.

כעבור רבע שעה של דיבורים , סבא שלי התחיל להתצטרד פתאום , הקול שלו הלך ונחלש, וכשהוא ניסה להגביר אותו, הוא השתעל ונאנח. קצת התפלאתי כי זה בחיים לא קרה, אבל האמנתי שסבא שלי פשוט איבד את הקול ( וזה טבעי לגמרי). לא שמתי לב איך תוך 3 דקות , מצאתי את עצמי הולכת איתו לכיוון הבית כשהוא גורר אותי בידו הימנית ובידו השמאלית מלטף את גבי ולוחש ״ שטויות … יהיה בסדר… ״ כשהגענו הביתה, סבא כבר היה צרוד לגמרי . בחיים לא ראיתי אדם שהיה לו קול צלול לחלוטין , וככה סתם מאבד את הקול פתאום ! ועוד כל כך מהר! (למרות שזה קצת מוזר, גם לזה יש סיבה הגיונית ) . כשהגענו הביתה, אמא ואבא לא היו בבית , אז סבא נשאר איתי. ביקשתי ממנו שישכב, שאני אוכל לטפל בו, אך הוא ניענע את ראשו לשלילה. בגלל שרק התחלתי כיתה א׳ קראתי מעט מאוד , מילים אחדות … אבל עדיין סבא הבין שאין טעם לנסות אפילו. ביקשתי ממנו למדוד חום , לשכב קצת לפחות, שאני אביא לו כדור, תה חם.. אך הוא לא רצה . הוא ביקש ממני שאתקרב אליו והוא לחש לי באוזן ״ אני מרגיש מצויין, לא כואב לי כלום, לא תמיד שצרודים זה אומר שחולים וכל הגוף כואב ״. כשסבא סיים להגיד את זה הרגשתי תחושת הקלה. סבא ביקש שאמדוד לו חום ,כהוכחה לכך שאין לו כלום, ובאמת לא היה לו. הוא חייך וחיבק כמו תמיד , הצחיק והתעניין. במשך שעה ישבנו, לא דיברנו בכלל . פשוט הסתכלנו אחד בשנייה והרגשנו כמה אנחנו יקרים אחד לשנייה ומה היינו עושים אם היינו לבד. סבא חייך והסתכל עלי ועיניו הכחולות הסתכלו אבל במבט עצוב, מנוגד לחיוך, בחיים לא ראיתי את עייניו הכחולות אדומות ומשתדלות לא לפרוץ בבכי, לא לפרוק בפני נכדתו האהובה והיחידה סוד אחד נורא . סוד שיגרום לחיים המשותפים שלהם להשתנות מהקצה אל הקצה.

צילצול מהטלפון האדום הישן הפר את הדממה . סבא ביקש ממני הפעם לענות מפני שהוא לא יכול לדבר. עניתי ואמא שאלה ״היי מותק,מה שלומך? איך את מבלה עם סבא ״?
״נהדר״! עניתי, וקרצתי לסבא בזווית עיני. סבא שלא ידע על מה מדובר, קרץ בחזרה.
״מקווה שאתם מבלים יפה״… ״אפשר אותו לרגע״?
קצת היססתי … החלטתי להגיד את האמת. ״ סבא איבד את הקול היום, הוא לא יכול לדבר״.
…שתיקה הייתה מעבר לטלפון…
״מותק, אני תיכף אחזור הביתה ואכין לכם ארוחת ערב״, פתאום אמא נשמעה לא במיטבה , עצובה מאוד מהבשורה ה״מרה״ שאמרתי לה הרגע.
״ביי״ אמרתי וניתקתי את הטלפון. סבא שהיה מאחורי , צחקק כמו תמיד ועיניו חזרו לבהוק והתמלאו חיים. הוא סימן לי לעלות . סבא הקפיץ אותי על גבו והחזיק את רגלי, והלך איתי לחדר שלי. השעה הייתה כבר מאוחרת ולאחר כמה משחקי קופסא מתישים, ופאזל של 500 חלקים, נכנסתי למיטה עם מחשבות טובות . סבא היה לידי ולמרות הכל, הוציא את ספר האגדות והקריא בלחש כל סיפור וסיפור, אותם כבר ידעתי בע״פ . הוא היה רגוע ושלו עם סבלונות אינספור . ליטפתי את ראשו והוא חייך כרגיל, אני זוכרת איך הוא עשה לי בידיים ״ אני אוהב אותך״ ואז נרדמתי , עם חיוך על השפתיים. אמא לא הגיע כמו שאמרה והמחשבה הזאת קצת הטרידה אותי.

המקרה שקרה היום היה קצת מוזר וערער את מחשבותי בלילה. אבל זאת עדיין לא היתה הסיבה שחשבתי שהוא מסתיר ממני משהו.

בדרך כלל כשישנתי, סבא תמיד נשאר איתי בלילות מאז גיל 0. הוא היה ישן לידי ועוזב את הבית עם זריחת החמה. ככה אמא הייתה מספרת כשהייתי שואלת אותה ״למה סבא לא בבית״.ככה הורגלתי מאז שאני זוכרת את עצמי. אך הלילה הזה חלמתי חלום רע, חלום בלהות סיוט זוועתי . התכסיתי זיעה קרה והתעוררתי באמצע הלילה- בפעם הראשונה. ״אמא״, ״אבא״ , ״ סבא״? צעקתי אך לשווא. סבא לא היה לידי! לא היה סימן בבית גם לאמא . התקשרתי אליה והיא לא ענתה גם סבא לא ענה , גם סבתא ואפילו אבא ( שלא גר איתי בבית כי ההורים שלי גרושים ) לא ענה וכך גם הוריו. מה זה?! היתכן שהסיפורים של אמא שלי היו סתם כדי להרגיע אותי? היתכן שמאז שנולדתי , אמא שלי שיקרה לי שקר אחד גדול?!?! שיואו! נבהלתי ברמות מפחידות! גם דודות לא ענו . אף אחד! מה ההורים שלי וסבא עושים בלילה?! הייתכן שכל הלילות מאז שנולדתי היו ככה?!

אם היו שואלים אותי באותו הרגע מה הייתי מעדיפה, להשאר במציאות הזאת חסרת העונים – שההורים שלך משקרים אותך / לחזור לחלום המפחיד , הייתי מעדיפה את החלום בלי לחשוב פעמים!
ניסיתי להסתובב בבית ולדלות רמזים למה שקרה. במשך שעה הסתובבתי בבית בתקווה שאצליח למצוא סיבה הגיונית עד שעייני נתקלו בפאלפון של סבא.
הייתי בטוחה שאמצע משהו ובאמת מצאתי אסמסים שלו מלפני שעה, שעתיים , שלוש…. אבל מה כתוב שם למען השם?! אני קוראת רק חודשיים! מיקדתי את עייני והתחלתי לזהות אותיות: ״זאת א״… ״וזאת נ״… לא האמנתי שאצליח לקרוא אבל מצאתי אסמס בכתב גדול. ניסיתי לתת את כל כולי כדי לפענח אותו. וכל מה שהצלחתי לפענח היו שתי מילים ששינו את הכל. לא ממש הבנתי מה הן אומרות אבל עצם העובדה שהיו שם הרבה סימני קריאה , הבנתי שמדובר במשהו לא טוב והיה ברור שאני טסה לאינטרנט כדי לגלות על מה מדובר, כי כל מה שהיה כתוב שם הן שתי מילים קטנות עם משמעות גדולה:

״הסרטן חזר״!