נתראה במלכישוע!!!

סבתא תמיד היתה מונחת על המזנון בסלון ליד הפינגווין הכחול שעשוי מאבן סוורובסקי ותמונה מעניינת של דוד זכריה מחופש לנסיכה. היא תמיד הייתה כזאת, צנועה וענווה. אפילו הלוויה היא לא רצתה, אפילו לא קבר שייש בקומה שלוש עשרה עם נוף לכנרת. אז שרפנו את סבתא, כרצון צוואתה כמובן. שמנו בכד. אפילו הכד לא היה מפואר, כד פשוט משוק הכרמל. היה מבצע אח¬¬¬ד פלוס שניים מתנה. השניים האחרים ממתינים לסבא יחזקאל ולדוד זכריה המשוגע ימך שמו. איך הוא צחק כששרפו את סבתא, כל המשפחה הייתה מבוישת. והמשיך לצחוק ולצחוק. לקרקר כמו תרנגול. ועוד הוצאנו אותו לחופשה מנס ציונה. אני מקווה שסבתא לא תבכה שם בכד. לפחות היא ליד הטלוויזיה, שומעת את הערוץ הצרפתי לנצח כמו שתמיד חלמה. אפילו השארנו לה איזה פתק קטן ועט לשעשועונים עם נגי. אחרי הכל, היא מאמינה באושר נצחי. וכנראה שזכתה. סבתא תמיד הייתה עשויה מחומר טוב, נתנה עצות והייתה מענה לכל שאלה. כמו בפעם הזו שסבא יחזקאל נגע, קצת יותר מידי. הייתם צריכים לראות איך היא הרימה עליו גבה. אפילו כמה נעליים. גם אחרי המוות היא פשוט חומר מעולה, תרתי משמע. תמיד כשהרגשתי שהעולם קשוח ושאני לא יכולה עליו לקחתי כמה גרמים מסבתא והכל עבר. הצ¬¬¬רות, השאלות, הרפש והזוהמה. וסבתא מלטפת ושומרת עלי. גם מתוך הכד. גם מתוך הריזלה. היא תמיד תהיה בלב שלי. או לפחות, בריאות. שזה מספיק קרוב. מספיק קרוב. אמא אומרת שסבתא הולכת ונעלמת. כבר כמה זמן שהיא חושדת שמישהו מתעסק איתה וזה לא מוצא חן בעניה. בחיי, זה מה שהיא אמרה. איך שהיא בעטה אותי מהבית כשהיא גילתה, וכל השכונה שמעה. בחיי. בחיי. ובאו שוטרים ובא גם דוד זכריה. איך הוא צחק. צחק ונשפך. וקרקר כמו צפרדע. כנראה שהוא השתחרר לא מזמן מבית החולים. ואיך רצתי וברחתי. וזכריה אחרי. תוך כדי שהוא רץ וקופץ, הוא צעק לי כמה מילים. משהו שנשמע כמו "נתראה במלכישוע" או משהו. עד היום אני לא בטוחה.