נשבעת שתחזור- פרק 7

"יהלי שלי, אם את קוראת את המכתב הזה כנראה שלא הגעת בזמן למקום המפגש שלנו,
השארתי לך את המכתב הזה כדי שתדעי איפה אני.
לצערי, לא אוכל לפגוש אותך בשעה יותר מאוחרת מרבע ל12 מסיבות אישיות יהלי.
את חייבת לדייק ולהיות כאן כל יום בשעה 23:15, אל תתעכבי יהלי זה חשוב לי.
אוהב, אבא"
העברתי אצבע רכה למילה אוהב, היא כה חיממה לי את הלב והעלתה לי חיוך קטן.
סגרתי את המכתב הכחול והכנסתי אותו למעטפה ואת המעטפה שמתי בכיס.
"תודה" הרמתי את ראשי לילד המעצבן.
"על מה?" הוא חייך לעברי חיוך קטנטן.
"תודה על שאתה תמיד בזמן הנכון ובמקום הנכון" חייכתי לעברו חיוך קטן.
"למדת הרבה מילים חדשות בשלושה ימים האחרונים" ניקה את דמעתי שזלגה בלחי למורד הסנטר "תודה, בבקשה, סליחה" המשיך.
חייכתי לעברו חיוך קטן ומורידה את ידו מהלחי שלי באיטיות, הוא קשר את ידי בידו.
"את יודעת…" התחיל והתיישב על הספסל וסימן לי לשבת גם, התיישבתי.
"כשפגשתי את עימרי, הוא לא אמר לי שיש לו ילדה כה יפה" העביר את ידו בשערי.
נענעתי את ראשי על מנת לסמן לו להוריד את ידו.
"אם כבר מדברים, מאיפה אתה מכיר את אבא שלי?" מנסה להגיע לתשובות שאני מחפשת כבר המון זמן.
"יהלי אמרתי שאספר לך בפעם אחרת" הסתכל לעברי במבט מעצבן.
הוא הסתכל בשעון יד שהיה על ידו השמאלית "את חייבת ללכת יהלי, כבר מאוחר".
"אני לא ילדה קטנה" אמרתי בחיוך ציני.
"את תאחרי מחר שוב לבית הספר" הוא נשק ללחי שלי וקם מהספסל.
"אתה הולך?" קמתי מהספסל בעקבותיו.
"כן, את חייבת ללכת הביתה. כבר מאוחר" התחיל לצעוד לכיוון הנגדי.
התחלתי לצעוד ברגל עד לבית.
כשאני נוסעת על האופניים אני צריכה להתרכז בנסיעה אבל עכשיו היה לי המון זמן.
זמן לחשוב על איך החיים שלי התהפכו בשלושה ימים.
ניסיתי לחשוב על הילד המעצבן, על איך אבא שלי בחיים, הראש שלי התחיל לכאוב נורא.
הרמתי את ראשי וכבר הייתי בשער הבית שלי.
נכנסתי בשקט לבית, משתדלת שאימא לא תשמע אותי.
נעמדתי ליד המקלחת שהייתה נעולה, תיארתי לעצמי שאורי שם.
דפקתי על הדלת בשקט "נו אורי יש לי פיפי" לחשתי צמוד לדלת.
השענתי את ראשי על הדלת מעייפות ומעט לחץ, והדלת נפתחה וגרמה לי למעוד מעט קדימה.
מולי נעמד גבר עם מכנס קצר בלי חולצה, זיפים מעט ושיער שחור כפחם.
"סליחה?" הסתכלתי עליו לא מבינה מי הוא ומה הוא עושה בבית שלי.
"את בטח יהלי" חייך לעברי במבוכה.
"ואתה בטח..?" מצפה לתשובה.
"הוא חבר שלי" עמדה אימא בפתח חדר השינה שלה, שהיה קרוב למקלחת.
"חבר שלך?" מדגישה אות אות על מנת להיות בטוחה.
"תיכנס לחדר" אמרה לגבר שנעמד למולי.
נכנסתי למקלחת ונעלתי, דמעה רכה זלגה מעיניי, התיישבתי על הרצפה ונשענתי על הקיר.
"יהלי תפתחי" אימא דפקה קלות על הדלת.
"תעופי מפה" צעקתי ולא היה אכפת לי שאורי יתעורר.
"יהלי אני מתחננת רק תתני לי להסביר" לחשה אימא לעבר הדלת.
פתחתי את הנעילה אך לא את הדלת, אימא נכנסה והתיישבה על ידי ברצפה.
"יהלי" הגתה אימא את שמי ברוך.
"מה את רוצה ממני?" שאלתי אך לא הסתכלתי עליה בכלל.
"חשוב לי שתדעי יהלי, אבא שלך היה האהבה הכי טהורה שהייתה לי בחיים, הוא היה האהבה הראשונה שלי" הרמתי את ראשי על מנת להסתכל עליה והיה חיוך על פניה ומיד החזרתי את
פניי לכיוון הרצפה.
"לא יכולתי להמשיך את החיים שלי במשך 11 שנים, את ואורי כבר גדולים, את חייבת להבין כמה קשה לבן אדם להיות בודד ובלי אהבה" קולה לאט לאט נצרד.
"את לא בודדה יש לך אותי ואת אורי" אמרתי.
"יהלי" הניחה ידה על ידי "אהבה של ילדים זו לא אהבה של בני זוג".
"ואם אבא לא היה מת?" שאלתי בשביל לדעת שבלב עוד קיימת אפשרות שאבא ואימא שלי ייפגשו ויהיו ביחד.
"לצערי יהלולה, הוא לא יחזור" אמרה בקול עמוק ויכולתי לחוש רק מלשבת לידה שרע לה.
הרמתי את ראשי והסתכלתי עליה.
"אני יכולה לחבק אותך?" שאלה.
הנהנתי בראשי והיא חיבקה אותי, הנחתי את ידי על המכנס שלי, בדיוק על הכיס.
רציתי ממש להוציא את המכתב ולהראות אותו לאימא.
הוצאתי אותו והחזקתי אותו ממש ביד.
"אימא?" התנתקתי מהחיבוק והסתכלתי על עיניה הדומעות שהכאיבו לי וגרמו לי לרצות לעשות אותה מאושרת.
"מה מאמי שלי?" ליטפה את הלחי שלי ברכות.
"אני אוהבת אותך" ניגבתי את הדמעה שהייתה על הלחי שלה והחזרתי את המכתב לכיס.
***
"יהלולה עשרים ל8" צעקה אימא מלמטה.
ניערתי את ראשי והתמתחתי קלות במיטה.
דלת חדרי נפתחה בפראות "יהלי את קמה?" עמד אורי מתוקתק לבית ספר ונראה כאילו קם לפחות לפני שעה.
"קרצוש" התמתחתי בעודי אומרת את המילה.
"איך היה אתמול עם החברה?" קרץ לעברי.
"שתוק" זרקתי עליו כרית וקמתי מהמיטה באדישות מוחלטת.
אורי יצא מהחדר ואני הרווחתי עוד כמה דקות בלי שאף אחד יישב לי על הראש בשביל להתמתח. היה לי אתמול לילה קשה והדבר הראשון שאני רוצה מאבא היום בפגישה זה לבקש ממנו להיפגש עם אימא.
"המכתב" אמרתי בקול שקט.
שיט איפה שמתי אותו, חשבתי לעצמי בראש. איפה הגינס שלבשתי אתמול, חשבתי בעודי משחזרת אירועים בראש.
יצאתי מהחדר והלכתי לכיוון המקלחת לראות אולי זה בסל הכביסה.
"מה זה?" עמד אורי מולי עם מכתב כחול ביד.