נשבעת שתחזור – פרק 18.

"יהלי" נפנפה אימא את ידה מול פניי כדי להוציא אותי מהבועה שהייתי בה.
"אה?" בלעתי את הרוק שהצטבר בגרוני ופניי החווירו מעט.
"יהלי חשוב לי שתדעי שאני המשכתי הלאה, אני נמצאת במקום אחר בחיים שלי ואני מאמינה שגם אבא שלך" היא ליטפה את פניי הרכות.
"מה איתך?" היא החזירה את הנזלת פנימה וחייכה "איך היה לך בפעם הראשונה?" שאלה בהתלהבות.
"מה?" לא הייתי מרוכזת בכלל.
"השתמשתם באמצעי מניעה?" המשיכה לשאול.
לאחר שקט של כמה שניות ששרר בחדר היא אמרה "טוב יהלי, נראה לי שיש עלייך יותר מידי עומס של הדברים. אני חושבת שכדאי שתנוחי" היא קמה ואפילו לא חיכתה לתשובתי, היא כיבתה את האור וסגרה אחריה את הדלת.
צנחתי על המיטה ומיד עברה בי חלחלה בכל הגוף, אני חושבת שהמוח שלי לא עיכל עדיין את מה שנאמר, קפאתי ואני חוששת שלא זזתי מהתנוחה הזאת במהלך כל הלילה.
***
"יהלי" אורי פתח את דלת חדרי בסערה, כמעט כמו בכל בוקר.
השמעתי קולות עייפים והסתובבתי לצד השני בפראות.
"אימא יהלי לא רוצה לקום" צעק אורי לעבר המדרגות כדי שאימא תשמע וגם אני.
"תניח לה" היא צעקה והוא מיד סגר את דלת חדרי בטריקה קלה.
אחרי כמה זמן שהספקתי להירדם שוב אימא פתחה את דלת חדרי בעדינות "יהלי?" היא לחשה את שמי.
עניתי לה בעזרת קולות שעזרו לה להבין ששמעתי.
"תישארי בבית יהלי שלי" היא אמרה ומיד סגרה את הדלת ושמעתי כבר את עקבותיה יורדות במדרגות. לא רציתי לקום לעולם הזה. רציתי לדמיין שהכול סיוט אבל בכל פעם שקמתי הבנתי שזאת המציאות שלי. כעבור כמה דקות של מחשבות שוב צנחתי אל שינה נוספת.
***
רעש הודעה שבקע ממכשיר הנייד שלי העיר אותי.
בתוספת קולות התמתחות הרמתי את הנייד מהשידה והשעה הייתה 12:55, וכבר מבלי לפתוח את ההודעה ראיתי שהיא מהפייסבוק, ממאור. פתחתי את ההודעה "למה לא הגעת לפגישה? הבטחת לי" הוא רשם ולא עניתי, לא עניין אותי שהוא יראה שקראתי.
נכנסתי להתקלח כדי להוריד ממני את כל הגועל שיש בתוכי, שפשפתי כל חלק שהגוף שלי נגע בו, כולל הכפות ידיים. "כוסאמק" צרחתי בחוזקה והתחלתי לבכות במקלחת.
התיישבתי במקלחת ובכיתי, כמו שלא בכיתי בחיי.
"למה? למה דווקא לי זה קורה?" צעקתי בחוזקה, משתדלת נורא שאלוהים ישמע את זעקתי.
"אני רוצה למות, אני רוצה למות, אני רוצה למות" מלמלתי ודפקתי את ראשי מספר פעמים בקיר של המקלחת.
אחרי שיצאתי מהמקלחת, התלבשתי בחדר כנהוג אצלי. הסתכלתי במראה על גופי הערום.
איך אח שלך ראה אותך ככה? איך? התחלתי לצבוט את עצמי בכל מקום שבו יכולתי. שנאתי את עצמי. שנאתי את העובדה שאח שלי ראה אותי ככה כמו שאני רואה במראה. גם אחרי שהתקלחתי חשתי בלכלוך שעליי, שמלווה אותי ברגע זה ממש ושילווה אותי עד סוף חיי.
אחרי שהתלבשתי הרמתי שוב את המכשיר נייד שלי ומבלי להיכנס להודעות שהיו ראיתי שמאור השאיר לי עוד 3 סימני שאלה, כי בטח ראה שקראתי את זה.
זרקתי את המכשיר נייד שלי על הרצפה בחוזקה ולא ריחמתי עליו אפילו לשנייה.
התיישבתי על המיטה ולשנייה ניסיתי להיות נורמלית ושפויה, אבל השנייה הזו עברה מהר, עצמתי את עיניי חזק ומשכתי בחוזקה את שיערי "שכבתי עם אח שלי" מלמלתי לעצמי ממש בשקט.
שמעתי את פעמון הדלת של הבית מצלצל ברעש מעצבן, כאילו שמישהו משחק איתו שם למטה.
הרפיתי את ידי מהשיער שלי התלבשתי במהרה וירדתי למטה והפעמון המשיך לצלצל לאורך כל ירידתי במדרגות.
"נו מה?" צעקתי כשזה התחיל להטריף את מוחי.
פתחתי את הדלת במהרה כדי שהרעש יפסיק.
"יהלי" עמד מולי טל עם פרצוף קצת מוטרד.
הסתכלתי עליו ולא פציתי את פי השארתי את הדלת כמו שהיא נכנסתי הביתה ונזרקתי על הספה בסלון.
"יהלי" הוא אמר את שמי שוב כי לא ראה אותי.
הוא הציץ עם ראשו לראות לאן נעלמתי ונכנס כשהבחין שהבית ריק, הוא סגר את הדלת והסתכל עליי עומד.
"יהלי מה קורה לך?" הוא היה מעט מודאג.
עצמתי את עיניי והזזתי את שפתיי במהירות, שרטתי את עצמי בידיים.
"יהלי מה יש לך?" הוא שאל שוב והחזיק את ידיי כדי למנוע מהן להכאיב לעצמן.
גופי התחיל לזוז במהירות, רציתי למות, כמה שיותר מהר, הרסתי לעצמי את החיים.
"מה אתה עושה פה?" קולי היה צרוד והתעלמתי לגמרי ממה ששאל אפילו לא הסתכלתי בעיניו.
"אני ראיתי שלא הגעת לבית ספר, הברזתי כדי לראות מה קורה איתך. שמעתי שאימא שלך אמרה למלכה שאת לא מרגישה טוב" הוא הרים את רגליי התיישב בספה והניח את רגליי עליו.
"את בסדר?" שם את ידו על מצחי כנראה כדי לבדוק אם אני חמה.
"חשבתי שאתה לא רוצה לדבר איתי" אמרתי וקולי היה חלש מאוד.
"אני רק רוצה לדעת שאת בסדר" הוא הסתכל עליי והיה מוטרד, מאוד מוטרד ממה שקורה איתי.
"אני רוצה להיות לבד" עיניי התגלגלו מעצמן ואין לי מושג למה.
דפיקות קלות נשמעו על דלת ביתי והתעלמתי מהן לגמרי.
טל הוריד במהרה את רגליי ממנו כנראה כי חשש שזה מישהו ממשפחתי.
"מישהו צריך לבוא?" שאל ומיד קם.
לא עניתי לו ועברתי למצב ישיבה בספה. השענתי את ראשי עמוק בספה ובהיתי באוויר שמולי.
טל ניגש אל הדלת ופתח אותה.
"מה אתה עושה פה?" קול מוכר בקע מבחוץ.
פתאום מאור נכנס בסערה והסתכל עליי.
"תעזוב אותה היא לא מרגישה טוב" אמר טל ואחז בידו של מאור על מנת לגרום לו ללכת.
"אמרתי לך לא להתקרב לפה" הוא שחרר את ידו של טל ממנו וישב ישיבת צפרדע מולי.
גופי רעד, אני לא יודעת ממה, אבל הוא רעד ושוב שפתיי זזו במהירות ועיניי התגלגלו.
"היא לא מרגישה טוב" התעלם טל ממה שמאור אמר.
"יהלי" מאור העביר את ידו על הכתף שלי עד המרפק ובאינסטינקט מהיר העפתי את ידו ושרטתי את המקום שהוא נגע בו.
"יהלי מה יש לך?" הוא היה מבוהל ממני.
הסתכלתי עליו, עד כמה שיכולתי כי משום מה עיניי לא הצליחו להתמקד, הן היו נורא חלשות.
"תלך מפה, תלך מפה" מלמלתי ואפילו לא הצלחתי להסתכל על פניו.
נשימותיי היו קצרות ומהירות. אני חושבת שעכשיו רק המוח שלי הבין מה עשיתי.
"מה עשיתי לך יהלי?" הוא הסתכל ואני חושבת שחשש לגעת בי.
היה רגע קטן של שקט שהם רק הסתכלו עליי הוא וטל.
"נתת לי לשכב איתך" מלמלתי ונשימותיי הכבידו עליי.
מאור העביר מבט חטוף בטל, על זה שזה קצת לא נכון שהוא ייחשף למידע כזה ומיד שם את ידו על כתפי "ומה רע בזה?" העפתי את ידו ממני בבהלה.
"אנחנו אחים" הרמתי את קולי "למה נתת לי לעשות את זה?" דמעות זלגו מעיניי ללא הפסקה.
"אנחנו מה?" הוא הסתכל עליי במבט מבולבל.