נשבעת שתחזור – פרק 14 (בעל תוכן מיני)

*אזהרה- בפרק זה יש תוכן מיני.

התמתחתי במיטתי ויכולתי לחוש בריח השבת הנפלא שהיה באוויר.
"יהלי את רוצה לבוא לאכול?" פרצופו של אורי הרס לי את הבוקר.
"לא" שללתי את בקשתו ורמזתי לו עם העיניים לצאת. הוא סגר את הדלת ויצא, בלי הודעה מוקדמת. חייכתי לעצמי והמשכתי להתמתח.
הסתכלתי בנייד שלי וראיתי שהשעה היא 12:00 בצהריים, פתחתי את הפייסבוק שלי ורשמתי למאור הודעה "אני חייבת לראות אותך דחוף". התפללתי שיענה לי. אני חייבת לדעת מה קרה עם טל ומה זה היה אתמול.
הלכתי אל המקלחת כדי לעשות את סידורי הבוקר שלי.
שמעתי שאימא מדברת עם מישהו שזה עתה פתחה לו את הדלת "יהלי" היא צעקה את שמי.
ירקתי את המשחה שיש לי בפה וניקיתי שנית עם מים, יצאתי מהמקלחת והסתכלתי עליהם מהמעקה.
בדלת נעמדה אישה בת גיל אימי פחות או יותר ופניה שידרו עצב ואולי מעט לחץ.
"כן?" התבוננתי בסקרנות.
"טל שלי לא חזר מאתמול בלילה, אני עוברת בין כל תלמידי הכיתה שלכם, אני מאוד מוטרדת" היא דיברה כל-כך מהר ואף גמגמה, מידי פעם זלגה דמעה מעיניה.
"את אימא של טל?" שאלתי למען הסר ספק וירדתי מהמדרגות על מנת לדבר יותר בנימוס.
"כן, כן" ענתה לי האימא הלחוצה.
"יהלי אני בדיוק הסברתי לה שאת בקושי יוצאת עם תלמידי הכיתה בשישי" אמרה אימא לעברי והסתכלה עליה שוב.
הן שתיהן הסתכלו עליי "את לא ראית אותו אתמול בערב?" שאלה האימא ודמעה זלגה שוב מעיניה. בלעתי את הרוק שהצטבר במלואו בגרוני "לא" התאכזבתי מעט על שלא יכולתי לעזור לה.
"תודה, תודה רבה" היא אמרה ויצאה, חוששני שהיא עברה לילד הבא שלומד עם טל בכיתה.
"מסכנה" מלמלה אימא ואני עליתי לחדרי שוב.
נכנסתי לפייסבוק וראיתי שמאור קרא את ההודעה.
שלחתי לו שוב "תהיה עוד שעה ב"סנטרול" ואני מאוד ממליצה לך להיות שם" כתבתי עם קצת שגיאות הקלדה מרוב עצבים.
התקלחתי התלבשתי בשמלת שבת כנהוג אצלי בשישי ושבת ויצאתי אל ה"סנטרול".
***
ישבתי על הספסל הצהוב והיו מעט אנשים מסביבי, כאלה שרודפים אחרי הילדים הקטנים שלהם. הסתכלתי ימינה ושמאלה כל כמה דקות ולא ראיתי אותו באופק.
"היי" שמעתי את קולו מאחוריי.
"אני מחכה לך כבר 20 דקות" תגובתי הייתה מהירה לבהלה.
הוא התיישב על ידי והיה נראה שהוא די שלו.
"מה זה היה אתמול?" הרמתי את קולי.
"תהיי בשקט, יש פה אנשים" שם את ידו על ברכי.
הורדתי את היד מהברך שלי "מה אכפת לי?" נשארתי באותו הטון.
"איפה הוא?" שאלתי שוב.
"מי?" נהיה לתמים.
התקרבתי לאוזנו של מאור "טל" אמרתי בשקט.
"את רוצה לדעת מה היה אתמול?" שאל.
"כן, מאוד" הייתי מעט עצבנית.
הוא קם מהספסל "אז בואי" אמר והשיט לי את ידו.
"לאן?" כיווצתי גבותיי.
"אם לא תבואי לא תדעי מה היה אתמול" התחיל להתקדם מבלי לחכות לתגובתי.
תהיתי לי לכמה שניות ומיד אחר-כך הלכתי הליכה מהירה לכיוונו להשלים את הפער "חכה" צעקתי לו והוא עצר וכשהגעתי אליו המשכנו יחד.
"זה הרבה ללכת?" התחלתי להתלונן עוד לפני שהתחלנו, כי היום לא באתי עם האופניים שלי, אני שונאת לרכב עליהם בשבת.
"לא" אמר תוך כדי הליכה ויכולתי להבחין בחיוך קטן וצדדי.
***
הגענו לבית, אוקיי לא יודעת אם לקרוא לזה בית, אבל זה היה כמו דירה קטנה.
הוא פתח את הדלת החורקת והזמין אותי להיכנס עם תנועותיו.
נכנסתי בעדינות בוחנת כל פרט, זה לא היה נראה שמישהו גר פה, המקום היה קטן ולא מרוהט מספיק בשביל להיות בית של מישהו. היה לו רק מקרר, קירות קצת מקולפים, ספה יחסית גדולה ומפתה, שולחן קטן וטלויזיה.
"שבי" הזמין אותי לשבת על הספה, התיישבתי בעדינות ופחדתי קצת לשאול "זה הבית שלך?".
הוא חייך "את רוצה לשתות משהו?" ופתח את המקרר, "כן, מים" המשכתי להסתכל על הדברים הבודדים שהיו בבית. הוא הגיש לי את כוס המים ליד "תודה" אמרתי כשאחזתי בה.
"זה לא הבית שלי" התיישב על ידי בספה וענה לשאלתי הקודמת.
"אז?" הנחתי את כוס המים על השולחן.
"זה המקלט שלי" הסתכל על הדירה בגאווה.
"מקלט?" סיבכתי את פניי.
"כן, כשאני רוצה קצת שקט מהמשפחה".
עשיתי קול קטן שגרם לו להבין שהבנתי את מה שאמר.
"עכשיו תספר לי" הטחתי בו והסתובבתי לכיוונו.
"מה לספר?" עצבן אותי עוד יותר.
"דיי נו מאור תפסיק להיות כזה ילד מעצבן" הרמתי את קולי.
"אם אני לא אהיה ילד מעצבן, איך תקראי לי ככה?" לרגע אחד עלו לי העצבים שהוא אמר את זה וברגע אחר פשוט חייכתי. הוא חייך אחריי והביא את הראש שלי לבטנו כמו מעין חיבוק. ישר הרמתי את ראשי מהלחץ.
"אני יכול לדבר איתך ברצינות?" הסתכל על עיניי עמוק ושילב את כף ידי בידו.
גלגלתי את עיניי "נו" נהייתי לצינית בשנייה. "יהלי אני מתחנן" הוא אמר.
"סליחה, אני רצינית" סידרתי את פניי ללא הבעה.
"אני רוצה לבקש ממך משהו, משהו שאני יודע שאסור" הוא אמר.
"כן אני מקשיבה" הסתכלתי עליו.
הוא קם ונעל את הדלת החורקת, מיד אחר-כך הוא סגר את המתג שהיה על יד הדלת וזה גרם לחושך כמעט מוחלט, כי חריץ אור מהתריס האיר בצורה די מספקת כך שיכולתי לראות אותו.
הוא התיישב על השולחן מולי וכשהתקרב אני חושבת שגופי סמר כולו.
הוא הניח את ידיו על שני ברכיי והרגשתי צמרמורת עולה ויורדת.
"כן מה אתה רוצה לבקש?" ניסיתי להתגבר על מה שקורה בגופי.
הוא קירב את השולחן קרוב אליי והזיז את שיערותיי הקצרות אל מאחורי אוזניי, הוא התקרב אל האוזן שלי ואמר "אל תהיי סגורה יהלי, פעם אחת.. בשבילי, תתני למה שטמון בך לצאת" אני יכולה להישבע שהוא כבר אמר לי את זה. אבל הפעם, האמירה עשתה לי משהו.
יכולתי לחוש צמרמורת באוזן שחלחלה לכל גופי כשחום הגוף שלו היה קרוב אליי, וכשקולו היה כל-כך בתוכי, הרגשתי שהוא דיבר אל הלב שלי.
הוא הניח את ידיו שוב על ברכיי והפעם העלה אותן קצת למעלה. כיווצתי את השרירים ברגליים מרוב לחץ, מעולם לא הייתי בסיטואציה כזו.
"הבטחת שתספר לי מה עם טל" חייכתי אליו כי הייתי קצת נבוכה.
"אחרי זה אני מבטיח לספר לך הכל" הוא הרים את ידו עוד קצת והיה כבר ממש קרוב לאיברי, עצרתי את ידו עם ידי מעבר לשמלה, "הכל הכל?" ניסיתי לסחוט ממנו עוד.
"הכל, חוץ מעל עימרי" הוא אמר והתקרב לשפתיי.
"למה?" התעצבנתי מעט בילדותיות.
"כי הוא צריך לספר לך לא אני" הוא חייך אליי.
שחררתי את ידי מידו ולא לחצתי עליה יותר. הוא העביר את ידו על התחתונים שלי והוא חייך לעברי ולא הצלחתי להבין מדוע. "למה אתה מחייך?" הרגשתי קצת מובכת.
"כי את רטובה יהלי" לחיי נהיו סמוקות ותוך שנייה הבטן שלי התכווצה מרוב שחשתי חשופה.
"תשחררי יהלי, תשחררי" הוא חייך והקנה לי תחושת בטחון.
אני קפאתי במקום, אולי מהעונג שחשתי כשהיה קרוב אליי או אולי כי לא ידעתי מה עושים במצב כזה.
הוא ירד מהשולחן והזיז אותו אחורה, הוא התיישב בישיבת צפרדע והוריד את התחתונים שלי, סייעתי לו קצת עם רגליי ואז הוא הסתכל על התחתון שלי ומיד אחר-כך הניח אותו על השולחן.
הוא הכניס שוב את ידו אל מתחת לשמלתי וכשהגיע לאיבר מיני חשתי גירוי, נמשכתי אליו למסתורין שיצא ממנו, לכך שלא ידעתי עליו שום דבר.
הוא ערבב את האצבע שלו מחוץ לאיבר שלי וזה גרם לי לרצות עוד ועוד.
"תהני יהלי, תשתחררי" הוא אמר כשחשתי נבוכה קצת.
בשנייה אחת, מהירה ונצחית בו זמנית, הוא הכניס את האצבע שלו לתוכי וכאב לי, מאוד כאב לי, אבל לכאב הזה הייתה הנאה והיא גרמה לי להשמיע גניחה קלה.
"זה נכון מה שאנחנו עושים?" הטלתי ספק בנעשה.
עם היד השנייה הוא סתם את פי ואמר שוב "תהני מזה יהלי"
הוא הוציא את האצבע שלו ולרגע הרגשתי הקלה וגם קצת רצון.
"את אוהבת?" הוא שאל. הייתי נבוכה כדי לענות.
"יהלי אם לא תעני, אני לא אמשיך" הרגשתי קצת מוזר.
זאת הייתה הנאה מסוג אחר, סוג שלא הכרתי.
"כן" גמגמתי לעברו כי התביישתי להודות שזה כיף לי.
"אני לא שומע יהלי" הוא גרם לי להגיד בברור.
"כן" הרמתי את קולי.
ואז שוב הגיעה השנייה הזו, הנצחית והמהירה ויכולתי לחוש כאב פנימי, הרגשתי שהוא הכניס לתוכי משהו הרבה יותר גדול מאצבע.
הוא הוציא את אצבעותיו וחייך אליי.
"למה אתה מחייך?" שאלתי סקרנית.
הוא הוציא את אצבעותיו כך שגם אני אוכל לראות ושתי אצבעותיו היו מחוברות, הבנתי ששתיהן היו בי וראיתי שהן היו מלאות בדם.
"את אישה יהלי" הוא אמר בקול צרוד "ואת שלי" הוא הכניס אותן במהירות אל גופי שוב.
השמעתי גניחה כשגופי התרגש מכך וזה גרם למאור לנשוך את שפתיו התחתונות.