נעלי לכה אדומות ובוהקות – חלק ב’

הסתכלתי על עצמי מהצד. טרם יצאתי לעבודה, התאפרתי ובחנתי בקפידה את בבואתי שהשתקפה מהמראה. אישה גבוהה בלונדינית ויפה מאופרת בטוב-טעם. על עפעפיה צללית בצבע לילך ואודם ורדרד בצבע טבעי ועדין משוך על שפתיה. היא לובשת שמלה בצבע כחול לילה שמלה קצרה עם שרוולים קצרים. ובראשה קשת שחורה מקושטת בחרצית קטנה ויפה בפינתה. לרגלה היא נועלת נעלי לכה אדומות ובוהקות עם עקבים גבוהים. ובידה היא מחזיקה תיק יד קטן מרובע בצבע שמנת מקושט באבנים קטנות בצבע ורוד עתיק שמודבקות עליו. עיניה הכחולות משדרות עצבות. אך פיה האטום לא מסגיר את רגשותיה. ופתאום הכובע הסגול לא נראה עוד ילדותי, והעקבים הפכו למרשימים וחגיגיים. מרשימים? נבהלתי מעצמי רגע אבל את מי אני רוצה להרשים? הרי לא סגרתי עם עצמי שעם בנים סיימתי מזמן? אולי לא כולם חיות?