מחברת המתכונים החדשה
יש לי כבר 2 מחברות מתכונים, אחת של אוסם ישנה ובלויה שיש בה מן ההכרח לכל דבר ישן ובלוי, את כל המתכונים הטובים, העאלכ סודיים (אילו שעמדתי בלשמור אותם איזה חודש עד שהבנתי שזה כולה מתכון ולמה שלא כולם יהנו), המתכונים שבאמת גרמו לי להתחיל. ועכשיו יש מחברת חדשה, משופצרת, מסטימצקי, עם ציורים יפים וניילונים וחוצצים, היו רגעים בהם נטשתי את המחברת הישנה. "די חמודה" , אמרתי לה. "זה לא את, זה אני, תביני, מאפינס שוקולד צ'יפס זה לא אני יותר, כבר השתדרגתי לקורקבנים עם תפוחי אדמה של חיים כהן, אני כבר לא שם יותר".
"אל תשכחי מאיפה באת", אמרה לי המחברת בקול זקן וחכם. "חיים כהן, חיים כהן, אבל איתי עברת את הפחדים הראשונים, את הידיעה שקורט מלח זה לא נורא בעוגה, את הלחץ כשהעוגה התרסקה והבנת שככה זה צריך להיות, אל תשכחי את זה ילדתי"
"אני לא, אני לא שוכחת, באמת, ואת דפייך הקרועים אעביר למחברת החדשה כך שתמיד תהיי איתי, מחברת אוסם יקרה ומלאה כתמים של זכרון ואהבה"
"כולם אומרים את זה" היא אמרה והורידה את הסימניה למטה במבוכה. "ובסוף אני ספר קטן באיזה מדף מאובק".
"לאאאאאא, אני אמסגר אותך כדי שכולם ייראו כמה את יפה"
"תני לי למות בכבוד" אמרה בנימה פולנית.
לא עניתי…
לקחתי את המחברת ושמתי בינתיים במדף קטן ליד המיטה. אני אעביר אותה למדף העליון ברגע שאני אנקה שם את האבק. מבטיחה.
תגובות (1)
את סופרת ממש מיוחדת
עם חוש הומור ונושאים מעניינים שאיש לא חשב עליהם כל הכבוד