מקום בשבילי

לפעמים אני חולמת להיעלם.
לשקוע בשינה עמוקה ופשוט לא להתעורר.
אל המציאות הרעה, הכואבת. אל העתיד הלא נודע, נסתר מעיני כל. אל הפחד המשתק. ממנו.
כשהוא מגיע הביתה, אני מתחפרת בתוך השמיכה, מנסה להיות שקופה, בלתי נראית. אבל לא משנה כמה אני אברח, בסוף זה יתפוצץ. בסוף הוא לא יצליח לשלוט בכעס, למרות שהבטיח שזה נגמר.
אני שוכבת במיטה שלי ומביטה דרך החלון בכוכבים. אני מביטה על היד שלי, על הצלקת הטריה, והדמעות מציפות אותי מבפנים.
העולם הוא מקום רע, זה אני יכולה לומר ללא ספק. או לפחות מקום רע בשבילי.