מזוודה קטנה ומרוטה
מוישלה ,ינקי,ריבקי,יומי וצביקי גם מתכוננים לעלות לרכבת לירושלים.
ריבקי בולטת ביניהם עם חצאית החג הצהובה שלה,שיש לה קפלים וחולצה לבנה מתחרה. לאחים שלה הקטנים ממנה יש פיאות בלונדיניות מסולסלות.
הם נוסעים לחג לדודים במודיעין.
ריבקי אוחזת ביחדה מזוודה שחורה קטנה ומרוטה.
ליומי אחיה שגדול ממנה בתשעה חודשים,יש תיק כחול עם פסים אדומים,הוא נושא אותו על כתפו הדקה.
הם עומדים בדבוקה אחת על שפת הרציף.מביטים בחשש לכוון שממנו אמורה להגיע הרכבת.
הרכבת מתעכבת.
הם עומדים ולא זזים מהקו הצהוב.
ככה אמרה להם אמא טובה. הטובה.
אמא טובה נשארה עם התינוק אליהו בבית. רק יצאה השבוע מבית החולים.
התינוק אליהו,פני מלאך,ככה קוראים לו הילדים. נולד בדיוק בערב יום כיפור. צדיק,אומר אבא. אמבולנס של איחוד הצלה הובהל בערב החג להבהיל את טובה אחוזת הצירים לבית החולים הילל יפה.זאת היתה הפעם הראשונה בחייה שנסעה טובה ביום הכיפורים.התינוק אליהו בקושי פעה כשיצא לאויר העולם,וטובה אפילו לחא חשה בכאבים עזים כלכך כמו ביתר הלידות הקודמות שלה .
המלאך נישק אותה בפה.
היא החליטה שתקרא לתינוק אליהו על שם אליהו הנביא זכור לטוב .
אבא אשר יצטרף אליהם מאוחר יותר . הם כבר גדולים , אפילו כבר צמים.
אתמול היה נורא חם , היא חושבת , אולי 30 מעלות. הצום היה כבד. אבל ריבקי המשיכה ,לא ויתרה לעצמה . היא בסך הכל בת 11, עוד לא כל כך חייבת, עוד שנה היא תהיה בת מצווה . היא יודעת שערכשיו זה קלי קלות. החוכמה לצום בגיל מבוגר או בגיל של זיקנה, סבתא שלה , סבתא חיה ,לוקחת מלא מלא תרופות,ובכל זאת צמה . איזה גיבורה !
הדודים שלה , אח של אבא שלה ואשתו,גרים בבית גדול ומרווח ,הם אוהבים מאד לארח אותם. והם אוהבים להתארח אצלם.יש להם גם בריכת שחייה והיא אוהבת להשתכשך במים הצוננים.ריבקי לא יודעת לשחות.גם האחים שלה לא.משום מה לא נראה להם כלכך חשוב לדעת לשחות. גם יונה הנביא לא ידע לשחות.והדג בלע אותו בשלמותו.שלושה ימים היטלטל במעי הדג ואחר כך אהים נתן הוראה לדג שיפלוט אותו על החוף.מדהים מה שאלהים הגדול יכול לעשות. וזה עוד כלום.המורה שלה המורה חוה,מספרת על ניסים ונפלאות שעשה השם לאבותינו.
החל מהסנה הבוער ועד המים שיצאו מהסלע ואיך קרע את ים סוף כדי שבני ישראל יעברו בחרבה ופרעה עם כל צבאו יטבעו בים השוצף. כן נפלאות דרכי השם, מי ישורנו.
ועדיין לא הגיעה הרכבת.
ריבקי אומרת לצביקי ,שהיא צמאה. הוא מוציא את הבקבוק מתיקו. היא מברכת ושותה .כמה חם היום . באותה הדקה שהיא מחזיקה את הבקבוק ושותה לרוויה, ואחיה נועצים את מבטם בכוון הרכבת.
מאן דהוא ,עובר וגונב לריבקי את המזוודה הקטנה .
אף אחד לא שם לב .
הנער שלקח את המזוודה , לקח וברח.
כששמה לב ריבקי שהמזוודה נעלמה. היא נבהלה וצעקה.האנשים ברציף הרכבת באו ושאלו מה קרה ילדה ? והיא בוכה , ועונה להם תוך כדי הבכי והדמעות יורדות על לחיה ,שהמזודה שלה נעלמה.
דקות ספורות אחר כך הגיעה הרכבת .
הם התלבטו אם לעלות בלעדי המזודה או להמשיך לברר אולי במודיעין אם מישהו ראה את המזוודה או מישהו חשוד שלקח את המזוודה.
אחיה יומי אמר שחבל על הזמן שיסעו כבר .
בין כה אין שם כלכך דברים חשובים . כסף ברור שאין שם. הם יתקשרו לאבא שיביא להם בגדים אחרים וכלי רחצה.
ואז הם עלו. לריבקי היתה תחושה של החמצה .
ועדיין היא חשבה לעצמה שזה בעצם רעיון טוב לנטוש את הרציף . שזה גם סוג של תשליך, וככה היא עודדה את עצמה. עכשיו לשנה החדשה יהיו להם בגדים חדשים. אולי ?
תגובות (0)