מה שכובע צמר יכול לעשות..

~ חג המולד, לונדון ~
*מנקודת מבט כללית*
"אני יאכל לך את האף!"
"נו באמת"
"מי מתוק?"
"תביאי לי לשחק איתו"
"לכי תשחקי עם הכלב"
"אני רעב"

'אני בחיים לא יצליח לישון פה' חשבה לעצמה קריס. היא קמה מהרצפה מרימה את התיקים והשמיכות שלה. לפתע הדלת נפתחה. 'זה לא היום שלי' חשבה קריס ורצה מאחורי השיחים. מהדלת יצא בחור שזלל עוגיה, בידו השניה החזיק שקית זבל. 'טוב, אני לא רואה אותו, אני חושבת שאני יצא' חשבה. היא סידרה את שערה והופתעה לגלות שהכובע הצמר לא נמצא של ראשה. קריס הסתכלה סביב והבחינה בכובע הצמר. היא קמה מהשיחים ורצה לעבר כובע הצמר אבל היה מאוחר מדי..
"אעהעא!! בבקשה אל תהרגי אותי" אמר הבחור מכסה את פניו.
"מה?" שאלה קריס מופתעת מרימה את כובע הצמר.
"אז את רוצה לחטוף אותי?" שאל.
"אני לא חוטפת או הורגת אנשים ברחוב" אמרה.
"מי את? ומה את עושה בבית שלי?" שאל הבחור.
"אני בסך הכל.." ניסתה כריס לסיים את המשפט.
"אסור לך להיות פה, זה חדירה לפרטיות, מה את חושבת לעצמך?" אמר הבחור בחוצפה.
"תסלח לי אדון.." אמרה קריס אבל נעצרה מכיוון שלא ידעה את שמו.
"ליאם" אמר.
"אוקיי, תסלח לי אדון ליאם, בסך הכל הכובע צמר שלי נפל פה, לא התכוונתי לחדור לך לפרטיות" אמרה.
"אממ.. סליחה, אני לא ידעתי" אמר ליאם.
"זה בסדר עכשיו תן ללכת" אמרה קריס.
"אני יכול לקחת אותך לבית שלך.. ממש קר עכשיו ובטח ההורים שלך דואגים" אמר.
"לא תודה" אמרה קריס.
"אני חייב לפצות על זה.. בבקשה" אמר ליאם.
"די, פשוט עזוב אותי" אמרה קריס והסתובבה.
"אני מתעקש!" אמר ליאם מחזיק בידה של קריס. הוא הרגיש מגע מחוספס, הוא הסתכל על ידה וראה חתכים. באותו רגע קריס רצתה למות, היא בקושי מכירה אותו וכבר הוא יודע עליה הרבה דברים. ליאם חיבק את קריס, קריס לא הבינה מה קורה.
"חכי שניה" אמר ליאם ונכנס לביתו. אחרי כמה דקות יצא עם מפתחות.
"בואי" קרא לעברה של קריס. קריס נכנסה לתוך הרכב יחד עם ליאם.
"אתה ממש מפחיד אותי אתה יודע?" שאלה קריס.
"את יודעת מה עוד יותר מפחיד?" שאל.
"מה?" שאלה.
"שאני לא יודע איך קוראים לך" אמר ליאם.
"אני קריס, כן שם מפגר.." אמרה קריס.
"למה? אני חושב שזה שם מאוד יפה" אמר ליאם.
"תודה" אמרה קריס מחייכת. אולי זאת פעם אחת שהרגישה קריס אהובה, רצויה.
"אז לאן את לוקח אותי?" שאלה קריס מעט חוששת.
"למקום שנוכל להיות לבד" אמר ליאם ועצר את המכונית. קריס יצאה החוצה, פארק שכולו מכוסה שלג.
"קדימה" אמר ליאם והתיישב על ספסל קר.
"איי איי איי זה מאוד קר" אמרה קריס יושבת על הספסל.
"חחח כן" אמר ליאם.
"אז.." ניסתה קריס להתחיל שיחה.
"למה את עושה את זה?" שאל.
"אני לא ממש מעוניינת לשתף אותך, אני בקושי מכירה אותך" ענתה.
"אז תכירי" אמר ליאם.
"למה זה כל כך מציק לך?" שאלה.
"כי אני לא יכול לראות בנות שפוגעות בעצמן!" אמר ליאם.
"טוב אז אתה יודע מה.. אני קריס מילר, ההורים שלי התגרשו ביום שנולדתי, אבא שלי פשוט זרק אותי אצל אמא שלי ואמא שלי החליטה שזה גדול עליה, היה לי בעיות בריאותיות שהייתי קטנה וההורים שלי לא יודעים על זה כלום, אם הם בכלל זוכרים שאני קיימת, אני גדלתי במשפחות אומנות וזהו! בגלל זה אני חותכת, בגלל החיים שלי!" אמרה קריס עצבנית.
"וואו, קריס אני לא ידעתי" אמר ליאם.
"אני יכולה ללכת?" שאלה.
"רגע יש לך איפה לישון?" שאל ליאם.
"כן" אמרה קריס.
"איפה?" שאל ליאם.
"אתה ממש מעצבן אותי!" אמרה קריס.
"תעני לי!" אמר ליאם.
"ברחוב אוקיי?" אמרה קריס.
"בואי תישני אצלי בבית, אחותי לא נמצאת" אמר ליאם.
"גאד ליאם, מה תגיד להורים שלך?" שאלה קריס.
"יש כבר רעיון" אמר ליאם.
~ כעבור כמה זמן ~
"אמא, אבא, זאת בת דודה של ג'ים, אתם זוכרים שאמרתי לכם שהיא באה לחופשה?" שאל ליאם.
"כן, ברוכה הבאה מתוקה" אמרה אמא של ליאם.
"נפנה לך מקום בחדר מירנדה" אמר אבא של ליאם.
"בואי בנתיים לחדר שלי" אמר ליאם. קריס וליאם התיישבו על המיטה.
"אז אני רוצה לעזור לך" אמר ליאם מפסיק את הבהייה של קריס בחדרו.
"במה?" שאלה.
"לעזור לך למצוא את ההורים שלך" אמר ליאם.
"לא תודה, אני מעדיפה להיות לבד" אמרה.
"קריס, אני יודע שאת רוצה חיים נורמליים, כמו כולם, בית מפואר, הורים שמכינים לך ארוחת בוקר.." אמר ליאם.
"אני פשוט לא מיועדת בשביל זה.. יש אנשים שנולדים ככה, ויש שלא, כמוני" אמרה קריס.
"את מיועדת, אני יודע" אמר לאם מחזיק בידה של קריס.
~כעבור שבוע~
"תדפקי על הדלת!" אמר ליאם לקריס.
"אוקיי" אמרה קריס ודפקה.
"כן?" שאלה אישה ופתחה את הדלת. היא הייתה כל כך יפה, היא הביטה כמה שניות בקריס.
"שכה אחיה!" אמרה.
"אמא" אמרה כריס ואמא שלה חיבקה אותה. ליאם עמד בצד וחייך, ידע שהצליח במטרה. ומפה הסיפור של קריס כבר ארוך.. לאימה קוראים לורן ואביה ריאן, אומנם הם לא התחתנו אבל הם מבלים מדי פעם ביחד. לורן מאורסת וריאן, ריאן רווק. קריס זכתה לחיים רגילים ושלווים, הכל הוסבר ועכשיו הם לא כועסים יותר, אה וליאם.. ליאם וקריס כבר שנה ביחד, זה נראה שהם לא הולכים להיפרד אף פעם.
'מה שכובע צמר יכול לעשות…'