מבט כפול
"מלינה בואי לאכול" אמא קראה לי לארוחת הערב.
באותו הזמן הייתי שקועה בכתיבת הסיפור שלי על לוחמת חופשייה בעלת אופי ונחישות, עשירה שטוב לה. אפשר לומר שהיא ההפך ממני.
את רוב שעות היום אני מבלה בכתיבת סיפורים בחדר משום שאני לא לומדת בבית ספר וגם לא דוברת את שפתם של הילדים בפולין.
עד לפני שנה גרנו עוד ברוסיה, ארץ מולדתנו.
אבל אז, מספר חודשים לפני סיום מלחמת העולם השנייה, אבי ועוד מספר רב של חיילים ששרתו בצבא הרוסי, נהרגו.
בשל הקשיים שהיו לנו ברוסיה נאלצנו לעבור מדינה ובחרנו לעבור לפולין- ארץ מולדתו של אבי.
כיום אני מתגוררת עם אימי וסבתי.
אין לי אחים או חיית מחמד ואפשר לומר שאין לי תעסוקה במשך רוב שעות היום.
כבר לא פעם ביקשתי מאימא לאמץ חתול או כלב אך כהרגלה, מתנגדת בגלל המצב הכלכלי הירוד שלנו.
סבתא לעומתה, חושבת שכדאי לאמץ, אבל היא לא מפריעה לאמא במחשבותיה.
הפסקתי את כתיבת הסיפור וניגשתי לארוחת הערב.
אמא הגישה שתי פרוסות לחם עם גבינה לבנה. ארוחת ערב בסיסית.
את פרוסות הלחם אכלתי במהרה ולא הרגשתי את תחושת השובע. ידעתי שעלי לאכול את הגבינה באיטיות, אך זה לא הספיק לי.
הרגשתי את הרעב אך למרות זאת, לא אמרתי דבר. פשוט הלכתי לחדר והמשכתי את הסיפור על הלוחמת החופשייה ואיחלתי לעצמי שגם לי יום אחד יקרה משהו טוב, סוג של פירצה.
השעה הייתה כמעט תשע בערב, כל הזמן הזה הייתי שקועה בסיפור ומבלי ששמתי לב, גם אמא וגם סבתא, שתיהן, הלכו לישון.
הלכתי לאט ובשקט מבלי ששמעו, והתגנבתי למטבחון שבחדרה של אימי.
לקחתי משם שתי קוביות שוקולד כדי להרגיע את ביטני, אך הדבר לא הספיק.
הלכתי לישון בתחושה של רעב וקיוויתי שארוחת הערב שתהיה למחרת, תהיה טובה וטעימה יותר.
הגיע יום המחר, אמא העירה אותי לקראת שש בבוקר וביקשה שאעזור לה בניקוי הבית.
ואני, שעוד לא הצלחתי להתאושש מהרעב, ביקשתי קודם לכן לאכול ארוחת בוקר.
אמא לא הסכימה, היא זעפה, כעסה ואף התלוננה ואמרה כי עלי לעזור לה יותר בעבודות הבית.
סבתא שצפתה מהצד כעסה על אמא ואמרה לי :"זה בסדר מלינה, את לא חייבת לעבוד. אני אעשה במקומך".
אמא רתחה מרוב כעס ואני הלכתי לחדרי והמשכתי את הסיפור.
בשעה עשר בבוקר, נכנסה סבתא לחדרי והתיישבה על מיטתי.
"מלינה יקירה שלי, יש לי חפץ יקר ערך להעניק לך"
הפסקתי לכתוב את הסיפור באותו הרגע והסתכלתי על סבתא במבט תמוה.
היא המשיכה: "את החפץ הזה העניקה לי אימי. היא עשתה אותו במו ידיה והעבירה לי אותו כאשר חלתה במחלה".
הסתכלתי על סבתא וראיתי את העצב שבעיניה, הבנתי שרצתה שאקח את החפץ הזה.
הוא היה עטוף בעטיפה כסופה, בתוך כלי עגול והיה עליו סרט שכתוב עליו "באהבה לך מלטה", שמה של סבתא.
היא הגישה לי את החפץ ואמרה לי לפתוח אותו רק כאשר היא תמות.
לא מצא חן בעיני דיבורה הפסימי והעצב שלה.
תגובות (28)
קראתי את הסיפור שלך ומאוד התרשמתי אפילו שלחתי אותו לכמה מחברי וכולם מחכים בקוצר רוח לחלק ב׳ אז בבקשה ממך תעלי את חלק ב׳ בימים הקרובים ואני אפילו יודע לך יותר אם תוכלי לשלוח לי אותו לכתובת [email protected] תודה רבה.
תודה רבה, אני אפרסם את חלק ב' בקרוב :)
תודה ;)
את פשוט אלופה!!
אני מצפה לך עתיד גדול וזוהר ;)
ולגבי ביקורת: הכל מושלם לא הייתי משנה כלום, כתוב ברמה גבוהה,חלק וזורם…
אחד הסיפורים היפים שקראתי תמשיכי כך ;)
וואו! שמחה לשמוע שאהבת (:
אני ממש מודה לך על הביקורת, למרות שאני לא רוצה להיות סופרת אבל תודה רבה :)
וואו יפה!!
מאיה!! תודה רבה (;
אפילו אם את לא רוצה ליהיות סופרת, רמה כזאת של שפה גבוהה וכזה מוח, את בטח בן אדם שכיף לדבר איתו ;)
אהבתי!!!:)♥♥♥,
תמשיכי דחוף!!!♥♥♥
תודה רבה מישלוש, ההמשך אמור להתפרסם היום♥♥
חחחחחח רועי תודה רבה… (;
יאללה פרק ב׳!!!! :)
האמת שכבר העלתית אותו, אני מחכה שיפרסמו (:
העלת אותו כבר? וואי אני חייב!
את יכולה לשלוח לי אותו במייל?
(רק אם זה לא מפריע ;) )
[email protected]
את יכולה לשלוח לי אותו במייל?
(רק אם זה לא מפריע ;) )
[email protected]
כן?
כן בטח, אני אשלח כשייגמר הישרדות חחחחחח (:
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
לפי דעתי ענת הייתה צריכה לנצח במשימת הפרס p:
חחחחחחחחחחחחחחחחח גם אני חושבת ככה! יאלה שענת או בוקי ינצחו (;
בוקי עף….. את יכולה לשלוח לי למייל? חחח
ענת לוקחת 100% היא הייתה הכי טובה בהישרדות :)
חח את שולחת?
הלוואי, מבין שלושתם הכי מגיע לה… חבל שבוקי הודח, איתי היה צריך >< וכן, אני שולחת עכשיו ^^
נו ראית גב' אנה התחדשה באוטו ששוויו יותר מ- -.100.000 ש"ח מזל טוב.
לדעתי צריכה לקחת את המיליון ענת .
איך אפשר להעביר 40 ימים ו- 40 לילות במקום כזה זה כבר מקנה לכולם מיליוניםםםםםםםםםםםם
שבוע טוב ממני בקי ♥
כן, ראיתי XD
תודה בקי ♥♥
אשמח אם תקראי את הסיפור (:
וואי תודה יא מלכה זה נשלח לי ;) אני כבר מת לקרוא אותו…
אני חייב ללמוד לכתוב ספרים ;) (או שזה כשרון שנולדים איתו 0:)
בוא נגיד שעם האהבה לכתיבת ספרים אתה מולד.
את הכתיבה אתה לומד עם הזמן… (: