מאפיונר (כושל) בתפקיד: חלק ג'

חזרתי לדירתי. התחלתי לחפש אחר כספות, מקומות נסתרים שבהם אחביא כסף, קופות חיסכון… שני חזירי חרסינה ורדרדים מצאו את מותם כאשר שברתי אותם בעזרת פטיש חלוד. השלישי שרד בזכות העובדה שגיליתי שניתן לפתוח אותו בלי לשבור אותו, וכך נוספו עוד ארבע מאות רובלים לסכום שצברתי עד כה. הסתובבתי אנה ואנה בחדר, ממשיך לחשוב. מעילים! כמובן! איך לא חשבתי על כך קודם? ניגשתי אל הארון הוצאתי את שלושת המעילים החומים שלי, והתחלתי לערוך חיפוש אחר מזומנים. חמישים רובל, ועוד מאה חמישים, ועוד ארבע מאות שמונים, שש מאות שמונים. בקצב הזה אני הולך להיות בר-מינן בזמן הקרוב. כסף קל ומהיר, אם אני לא טועה, אני יכול להירשם לשעשועון על איזה מיליון רובל! רעיון מושלם. הדלקתי את הלפטופ שלי ונכנסתי לאתר השעשועון, הזנתי את הפרטים ואכן קיבלתי את התאריך והשעה שבו אני אתייצב במקום ההוא. בעוד שלושה ימים. אין לי מה לדאוג. הממ… אני יכול להשיג כסף ממכירת נשק! יש לי הרבה כאלה… אבל במידה ואזכה, עדיין יהיו חסרים כמעט חצי מיליון רובלים. טוב, זה לא כל כך קריטי. נשרוד. המשך היום היה כימים שלפני עשר שנים, כשעדיין לא הייתי במאפיה. אני חושב ששכחתי את כל מה שהיה לפני עשר שנים. אפילו כיצד עברו עליי הימים ההם. בסופו של דבר החלטתי לנמנם קצת. ובאמת זה היה רעיון מצוין; נרדמתי ברגע שעיניי נעצמו. היה לי חלום מוזר מאוד. פסעתי ברחוב ללא מעש, ולפתע אני רואה את בסטיאן. שערו הבלונדיני היה מכוסה בעלים ובלכלוך, וגופו החסון היה כעת צנום ומכווץ. נראה שהוא קופא מקור. הייתי יכול להכריח אותו למחוק לי את החוב, אבל בכל זאת, הוא עדיין חבר שלי. פשטתי את מעילי כדי לכסות אותו, אך משום מה לא יכולתי לגעת בו. הסתכלתי בעיניו. הן היו חסרות הבעה, קפואות. רצתי כדי לקרוא למישהו, אך החלקתי על השלג. לא היה שם אף אחד מלבדו. ניסיתי לקום אך לא הצלחתי. הבטתי מבט אחרון בעננים האפורים, ועצמתי את עיניי. התעוררתי. אז לישון זה לא רעיון מושלם.