לנצח ותמיד-גלוש

לשכב לידו, להרגיש את חמימותו. לראות את האור עולה בין התריסים המוגפים ולא לרצות לעזוב אותו, זה כל מה שסוזאן חשבה עליו ביומו האחרון של החופש כשהתעוררה ליד תום.
"את יודעת שאין לך לאן למהר סוזי, את כאן איתי לנצח." אמר לה תום קם בשקט מנשק את כתפה מצטנף בשיערה החום והארוך.
"אתה יודע שאני יכולה להישאר כאן לנצח תום, אבל אני חייבת לחזור אליהם. הם צריכים אותי אין להם מישהו אחר." נשימותיו של תום על עורפה דיגדגו אותה וצמרמורת עברה במורד גבה.
"הם יכולים לחכות עוד כמה שעות סוזי, בית הספר מתחיל רק מחר." אמר תום שוב והיא הסתובבה אליו מעבירה את ידיה בשיערו השחור כפחם מתבוננת בתוך עיניו הכחולות כים.
"הם הילדים שלי תום, זה שבעלי לשעבר מצא יום חופשי מהדוגמנית החדשה שלו-" הוא קטע את דבריה ולקח את נשימתה עם נשיקה כה עמוקה וארוכה שכאשר התנתקו שניהם התנשמו ואוזניהם צילצלו מחוסר אוויר.
"אז למה שלא תעבורו לגור כאן? הרי את מבלה כאן כל הזמן והילדים שלך אוהבים אותי ואני אותם." אמר מתיישב על המיטה והיא נשענת על חזהו המתוח.
"אני אוהב אותך סוזי." אמר מנשק את ראשה והיא מחייכת לעצמה מתכרבלת כנגדו.
"אני אוהבת אותך תום, תמיד אהבתי ותמיד אוהב." היא רצתה לומר זאת כל כך הרבה זמן. הם תמיד הכירו, תמיד נפרדים מתשוקת דם לאדם אחר. תמיד היה נאמן לה וכאשר הייתה צריכה אותו היה שם והיא גם כן, אבל אף פעם לא ביחד כמאהבים לא כאדם שיהיו איתו תמיד.
"אין לך אפשרות אחרת סוזי, את יודעת שאני אדאג לך לנצח." אמר מחבק אותה והיא שותלת נשיקות על צווארו וסנטרו שלא גילח במשך כמה ימים, הרי הם לא יצאו מהמיטה כבר זמן רב. היא לא הרגישה כך בעבר עם גבר אחר, אפילו לא עם בעלה לשעבר שריגש אותה. הוא תמיד אהב אותה אך נאלץ לראות אותה עם גברים אחרים שאחד אחרי השני שברו את ליבה, הוא אסף את השברים תמיד ונתן לה לב חדש בכל פעם. הוא תמיד קיווה שהיא תראה את זה ועכשיו ששניהם התוודו באהבתם הם לא יכלו להפסיק, הם לא יוכלו להפסיק. שניהם רצו להרגיש, לחקור את השני לטעום, להריח, לראות.
"תגיד לי שאתה לא תעזוב כמו השאר תומאס, שלא תשבור את ליבי ותפזר את החתיכות בים." אמרה סוזאן מתרוממת על מרפקה מביטה בעיניו הכחולות.
"אף פעם לא סוזאן, אני מבטיח." אמר מביט באישה שתמיד אהב ושתמיד יאהב, שניהם הבטיחו וכך היה. הם לא הפסיקו לאהוב אחד את השני לעולם, הם תמיד הביטו אחד בשני כמו ביום הראשון שהיו ביחד ביום שבו הם לא יכלו להתאפק יותר. שניהם זכרו זאת כאילו רק לפני רגעים ספורים זה קרה. סוזאן הגיעה לביתו לאחר שעוד אחד מהגברים שעברו שבר את ליבה.
"סוזי.." אמר לה תום באותו היום ששיערה היה ספוג מים בגלל הגשם. היא הביטה בו ועיניה מלאות דמעות והאיפור שלה מרוח בקווים אנכיים מתחת לעיניה.
"אני לא יודעת למה באתי לכאן, אתה תמיד מי שאני באה אליו." אמרה לו מנגבת את הדמעות משאירה סימני מריחה של איפור על ידיה ופניה.
"את רוצה משהו סוזי? אני אביא לך הכל." אמר בפשטות מביט עליה.
"אני רוצה אותך." אמרה וזינקה עליו מנשקת אותו בתשוקה והוא סוגר את הדלת בכך שהצמיד אותה אליו.
"למה חיכינו כל כך הרבה זמן תומאס?" שאלה אותו סוזי כשסוף סוף נפרדו מהנשיקה.
"אני לא יודע סוזאן, אבל אני יכול להבטיח לך שאני לא מחכה יותר לעולם." אמר נלחם בכפתורי המעיל שלה. היא חייכה והורידה את החולצה הדהויה שלו שלבש תמיד בביתו. הם לא שכחו את הלילה הזה לעולם, הם לא רצו לשכוח אף פעם. היה להם סיפור אהבה שאנשים רק חולמים עליו, שאנשים קינאו בו. כשנשאלו איך הם ידעו או איך הם הבינו הייתה להם תשובה כפה אחד:
"תמיד ידענו, פשוט לא עשינו עם זה כלום." ילדיה של סוזאן ראו והבינו, במיוחד הבת הבוגרת שלה שתמיד אמרה לכל מי שהקשיב שזה הסיפור שהיא רוצה.
"סוזי.." אמר לה ביום אחד אחרי שנים.
"כן תום?" שאלה מהמטבח עומדת ליד הכיריים הישנות בדירה הקטנה. שנים שהם גרו כאן ביחד, אף פעם לא זזים ונהנים מביקוריהם ש הילדים והנכדים ובקרוב גם הנינים.
"אני עדיין אוהב אותך." אמר לה בפשטות קם מהכורסא החומה והחבוטה הולך אליה מחבק אותה נושק לעורפה.
"גם אני עדיין אוהבת אותך תומאס, אמרנו תמיד לא?" שאלה וציחקקה.
"כן, תמיד. לא כדאי לנצח סוזי?" שאל עוזב אותה ומתיישב בכיסא הנמוך בצד.
"אולי לנצח ותמיד תומאס? זה הכי ארוך שאני יכולה." אמרה מערבבת את המרק בסיר הישן.
"בסדר, לנצח ותמיד סוזאן. אני יאהב אותך לנצח ותמיד, עד הסוף." אמר קם ומזמין אותה לרקוד איתו לצילי המוזיקה הישנה והטובה שלצליליה רקדו בחתונתם לפני שנים כה רבות אך מתוקות. ההרגלים שלהם לא השתנו, ההבדלים בניהם היטשטשו והיו לאחד תמיד. קמטי הצחוק והזקנה לא הפריעו להם לראות את היופי שהיה להם כשהיו צעירים, בשבילם כלום לא השתנה ולא ישתנה לעולם כשהם אחד עם השני.
"ביחד לנצח ותמיד." אמר לה תום כששכבו לישון עייפים ומוטשים מעוד יום.
"ביחד לנצח ותמיד." אמרה לו סוזאן עייפה אך מרוצה מהחיים שהקימה לעצמה מההריסות של חייה הקודים, כמו עוף חול שקם מאפרו לחיים חדשים וטובים יותר.
"יופי, אני עדיין אוהב אותך." אמר לה מחכה לאותו הדבר אך רק שקט מצידה.
"סוזאן?" שאל מסתובב אליה חרישית מנסה שלא להזיז אותה שמא ישנה. היא עצמה את עיניה אך חזהה לא עלה וירד בקצב נשימותיה שכבר התערבב בשלו וליבה שהיה מלא באהבה כבר לא פעם בקצב ליבו המסונכרן. דמעה ירדה על לחיו ונשק למצחה, האישה שתמיד אהב ותמיד יאהב גם אחרי שמתה. הוא תמיד סיפר שמתה מרוצה ואהובה, על ידו ועל ידי כל מי שהכיר אותה. על המצבה שלה היה רשום לנצח ולאחר שנים שהוא נפטר בשיבה טובה אחרי שפגש את נינתו שנקראה סוזאן על שמה של אהובתו נקבר לידה. ועל מצבתו היה רשום ותמיד.