למה אני צריכה אותך?

טוב, הפרק הראשון קצר מכדי שיהיה אפשר להתייחס לתוכנו, אבל מספיק כדי להכיר אותך.

פסקת הפתיח – מיותרת לחלוטין. את הדמויות ניתן להציג תוך כדי הסיפור עצמו.
"יום אחד, דנה וג'ון, חבריי הטובים ביותר, הגיעו אליי"

"לבשתי כובע…" – משפט בפני עצמו. אין קשר תוכני למשפט הקודם. לפיכך: "… הגיעו אליי לבקר[.] לבשתי כובע[,] כי התחשק לי" – שימי לב לתוספות הפיסוק.
לאחר סימן פיסוק – רווח!

"(ו)בלב צעקתי…" – אין וא"ו חיבור בתחילת משפט.

"כעבור שבוע(-)[,] {בלי לרדת שורה} יצאנו…" – סוגריים עגולים- להשמיט, סוגריים רבועים- להוסיף.

שאלה: "הבנתי שאני מתה סופית" קשור לסרטן או לקרחת? ההקשר התחבירי מאפשר את שתי צורות ההבנה.

מצפה בכליון עיניים לפרק הבא.
אני לא גזען, אני שונא את כולם.