לכתוב על הקירות

הכל פתאום אותו דבר,
כאילו לא היית פה מעולם.
ולחשוב שפעם אהבתי,
זה נראה כמו הזיה אחת גדולה.

כמה כוח יש לי עכשיו,
כאילו שלרצון יש רצונות משלו.
ורק אחד יחליט בשבילי מה נכון ומה לא.
עצום את עינייך ילד, כי העולם אכזר מידי.
עצום אותם, כי אלו מראות קשים מידי.

פעל לפי הלב.
תחזיק לי את היד.
אל תיתן לקשר שלנו להתנתק,
אני זקוקה לך עכשיו.

אני צפה,
צפה.
אני שוקעת,
עמוק לקרקעית.
אני מאבדת אותך,
אותך.
איבדתי,
אני איבדתי את עצמי,
נשמתי,
כוחי.

להקשיב, לתקווה חלושה של ילד.
לעזור, לאיש חסר ישע שעומד לגמור את חייו.
להתפלל, למען אלה שלא יכולים לעשות זאת בעצמם.
לקוות, לטוב שאולי יציל יום אחד את העולם.

אני לא מכירה אותך,
אבל אתה טוען שאתה אוהב אותי.
אין לי שום רגש בתוכי,
הודתי בזה כבר לפנייך,
אבל אתה טוען שבגדתי בך.

אני קורעת הכל, אין צורך בזיכרון שלך.
שוברת את החוקים, ממילא אתה היית זה שהמציא אותם.
מנפצת את האשליה, שלא תחשבו שתוכל לקנות אותי ככה.

אין לך בושה? להשאיר אותי לבד.
אין לך לב? אמן תטבע יום אחד.
אין לך כבוד? אה נכון, הוא נעלם ביחד איתך.

הייתי מטומטמת, טיפשה, סתומה.
אין גבול לכמות הפעמים בהם בכיתי,
צרחתי,
נשברתי.

זה נגמר, אל תחזור.
לטבוע באין סוף…
עיניים עצומות.
הוכחת לי שאפשר גם בלעדיי כאן,
אני מודה לך על זה.
כל כך כיף פה,
אתה אפילו לא יכול לדמיין…