לחץ פחד ואהבה

היא ישבה על הרצפה שהיא מחבקת את הרגליים שלה, היא הייתה מבולבלת.
השעון תיקתק וגרם לה לחשוב על אהובה שהלך הרחק.
היא קמה בכבידות וצעדה בחדר, קדימה ואחורה שהיא מחזיקה בחוזקה בשערה החום המתולתל.
"הוא ישלח הודעה אין מה לדאוג" אמרה לעצמה בליבה, וישבה על המיטה.
העיניים החומות הנוצצות שלה הסתכלו על התמונות, שהיו מונחות על השידה.
חיוך מתגעגע יתרחב על פנייה וגרם לדמעות להתמלא בעינייה.
החיוך נעשה מכווצץ כשהיא נסתה לעצור את הדמעה.
היא נשמה עמוק ועצמה את עינייה, היום עוד השתנה חשבה לעצמה.
השעון שהיה תלוי על הקיר הזיז את המחוג על המספר שעמד באמצע.
צלצול השעון האיטי נשמע וגרם לה לפתוח את העיניים.
היא הביטה בו במבט עייף, כנראה נרדמה והיה נראה שהיא לא ישנה אפילו דקה אחת.
צבע השמיים נעשו כהים, והירח התחיל להופיע בצבע עדין.
פחד התחיל לעטוף את ליבה, וגרם לה להעביר את ידה על אזור החזה.
"מה קורה לי ?" קולה יצא ממנה, קול מסכן וחלש. היא קמה במהירות והרגישה חנוקה.
היא פתחה את הברז והמים ירדו לתוך הכוס המבריק, היא לגמה במהירות ועצמה את עינייה.
רוגע קל עבר בגופה, וזה היה מרגיש שזה הציל אותה מדבר איום.
היא חזרה אל החדר שבו הייתה את האווירה האפורה, הנטושה והמקולפת.
היא ישבה מול המחשב הקטן, ולחצה על האותיות, אות אחר אות הופיע על המסך המאיר.
'אני מתגעגעת אליך, ומחכה שתחזור' רשמה ומבט דואג ואוהב הופיע על פנייה.
השעון מעביר את המחוגים במהירות ואהובה עדיין לא עונה ולא חוזר.
היא נשמה עמוק, והפעילה את המנגינה שגורמת לה לבכות.
היא נשברת היא לא יכולה לעמוד בזה יותר, הגעגוע שובר הדמעות רוצות לצאת אבל הן נעצרות.
המנגינה נשמעת ומרעידה את השפתיים שלה, דמעות מנצנצות בעינייה ויורדות באיטיות על לחייה.
היא מורידה את הראש ולא יודעת מה לעשות.
היא אוהבת
היא מתגעגעת
היא לחוצה
היא מפחדת..
מפחדת מכל דבר שייקרה.
היא לא יודעת מה יהיה, היא יושבת לבד לא מודעת לדבר.
יש שקט, שקט בכל מקום.
רק את הנשימות שלה היא שומעת, ומי שמדבר אליה זה רק ליבה.
הוא עוזר לה, הוא מציל אותה ממה שהיא רוצה לעשות לעצמה.
הוא שומר עליה, הוא תמיד איתה.
אבל מה ייקרה ברגע של כאב חזק כל כך, האם היא תצליח לרפה את הלב.
מה ייקרה…
אם הלב יפסיק לפעום.