לחיות מחדש- סיפור חדש( פרק 3)

"ניצן.?" קרא קול עייף
"ניצנוש?" חזר
הכרטי היטב את הקול הזה ,זה היה הקול של אמא שלי…
פקחתי את עניי ושמתי לב שאינני בבית וגם לא בבית של אור ,
ההיתי בחדר לבן וכל גופי היה מכוסה בשמיכה לבנה וכאב חזק לחץ אץ רגלי למיטה
"איפה אני ?" שאלתי בעירפול חושים
"את בבית החולים .."השיבה אמא בעצב
"מה קרה?"
"את לא זוכרת ..?,כשאור בא לקחת אותך מהבית שלנו עלית על האופנוע שלו
ונכנס בכם משאית ." השיבה לשאלתי ועייניה נפתחו בהלם מעורב בעצב
"איפה אור?" שאלתי בבבהלה
"אור הוכנס כרגע ליחידה לטיפול נמרץ ," היא היסתכלה על השעון והמשיכה
" עוד 10 דקות מתחיל הניתוח מתחיל ,רציתי להעיר אותך אם את רוצה לראות אותו לפני הניתוח.."
את הסוף היא הרהרה לעצה
"כן אני רוצה לראות אותו " אמרתי במהירות.
אמא צלצלה בפעמון שהיה מעל ראשי
ודיברה עם האחות "יעל את יכולה כסא גלגלים ,ניצן רוצה לבקר מישהו "
"בטח סיגל" השיב הקול בפעמון ,כעבור מ"ס שניות נכנסה אחות עם חלוק לבן וביידה כסא גלגלים מקופל
היא הרימה אותי מהמיטה והושיבה אותי בזהירות על הכיסא ..
כל כך היתרגשתי לראות כבר את אור ..להביט לתוך ענייו המושלמות התכולות
אבל מצד שני פחדתי להיסתכל עליו
,אם התאונה השאירה בו איזה פגם גופני או שכלי..אבל זה לא משנה אני יאהב אותו ..
בשלב הזה היינו בתוך המסדרון הארוך של קומת טיפול נמרץ
ראיתי עוד הרבה אנשים לבושים בשמלות כמו שאני לבשתי עם הלוגו של בית החולים
"סליחה אני יכולה לעבור " שלה אמא בנימוס.
מידי פעם עבר לידנו איזה חולה נמרץ או משפחה דואגת .
אבל אותי זה לא עניין ,אמא כבר עזרה לי להיכנס דרך הדלת
ופתאום ראיתי אותו…