לב במגירה / גיא פאר

זה קרה בסתם יום, חורפי וקודר
קמתי מאוחר, קיוויתי לא לאחר
ציפיתי לרכבת, לא לשום דבר אחר
אך מבטה המהוסס עשה אותי מהרהר

אז ניגשתי אליה, ונפל לי הקלסר
היא התכופפה להרים, נהייתי קצת חיוור
היא חייכה חיוך קטן, חייכתי חיוך של ממזר
אמרתי לה "תודה", ענתה "בכל יום חבר"

שאלתי לשמה בדיוק כשהרכבת הגיעה
התיישבתי לידה, אפילו אותי זה הפתיע
גירדתי את ראשי, מתבונן מהחלון
הגשם בחוץ עשה לי חשק לישון

דיברנו וצחקנו, היה מתח באוויר
היא נגעה בי קלות, כאילו הייתי שביר
לבי הלם בפראות, כמעט יצא מכליו
ואז היא קמה ואמרה "אני יורדת עכשיו"

נפרדתי לשלום, הייתי פחדן
היא נעמדה ממולי, אבל הפה שלי נדם
היא ירדה ונתנה בי מבט חודר אחרון
עד כי ראיתי השתקפות אצלה באישון

ומאז אותו יום, ליבי לא נמצא
תליתי מודעה, אך היא לא נענתה
בתחנת הרכבת יותר לא ראיתי אותה
וגם לא בשום מקום אחר

אני כמעט בטוח שהלב שלי אצלה
בקופסא קטנה או מונח במגירה
אפילו חלמתי חלום שהיא נתנה לי מתנה
וזה היה הלב שלה, בתוך קופסא קטנה