לאלה שחושבים להתאבד.
אני פונה לכל מי שקורא את זה,
ותענו בכנות-
נכון שחשבתם לא פעם, ולא פעמיים על ההחלטה להתאבד?
כמובן שכן. אם לא, לא הייתם נכנסים.
וזה בסדר!
לחשוב.
לעשות זה פעולה אחרת לגמרי.
לי עצמי יצא לחשוב המון פעם על לעשות את זה.
הייתה פעם שהרחקתי לכת, והכנתי שרשרת מהחולצות בית ספר שלי.
אבל לא היה לי הכוח לעשות את זה.
לא יכלתי.
למה לא?
הנה אני אומר לכם מה לעשות, שאתם חושבים להתאבד.
אני אתאר את המקרה שלי, כי אין לי דרך לדעת מה הסיבה שאתם רוצים בזה.
הייתה לי חברה הכי טובה, ברמה של דבקסופרגלו.
היא הייתה מרביצה בצחוק, ומקללת.
אבל הכל בגדר של חעחע וחוחו ומצחיק וזה.
לא בכוונה לפגוע.
היה יום שהייתי שקועה בבאסה -למי לא היה יום כזה- ושהיא הביאה לי כאפה חטפתי עליה כריזה וצרחתי עליה שתפסיק כבר להרביץ ולקלל כי זה לא נעים לי.
ואז היא אמרה לי \"תרגעי כבר. מה ישלך.\" והלכה.
כל שאר היום היא הסתובבה עם האויבת שלי [אויבת. האויבת שלי זאת מי שגנבה לי את כל החברות הכי טובות שהיו לי. כן זאת האויבת שלי.]
והיא ידעה שהיא האויבת שלי.
ביום למחרת שכחנו מכל העניין, אבל העבירו את האויבת שלי לשבת ליד החברה הכי טובה שלי.
וכאן התחילו החששות שלי.
ולמה?
כי שנה לפני כן היא התיישבה ליד החברההכיטובהשלילשעברלשעבר ועד סוף השנה הם כבר היו החברות הכי טובות.
וכמובן, תחושות הבטן שלי תמיד צודקות.
זה התחיל בהדרגה, כמובן.
כי האויבת שלי חכמה.
בהתחלה היא רק הייתה ניגשת אלינו פעם ביום בהפסקה ומסתובבת איתנו.
אחרי זה היא הייתה עובדת איתנו.
ואז היא הייתה מסתובבת איתנו קבוע.
ואז הבנתי שעשינו טעות,
אנחנו שלישייה עכשיו.
ושנאתי את זה.
ניסיתי לחזור אחורה, אני נשבעת.
אני אמרתי לחברההכיטובה שלי שנמאס לי להיות בשליישיה.
היא אמרה \"מה לעשות\" והלכה ממני.משהו כמו חודש אחרי התפוצצתי על שתיהם,
ולמה?
כי החברות הנחמדות שלי ארגנו מפגש שבו כל הבנות בכיתה הולכות לסרט.
נחשו מי היחידה שלא הזמינו?
הייתי מצפה שהחברההכיטובהשלי לא תלך.
אבל מי שלא הלכה זאת הייתה החברההכיטובהשלילשעברלשעבר.
בכל מקרה,
הזמן עבר והם הפכו להיות הדבק החדש.
וזה פגע בי אין סוף.
הייתי חוזרת הבייתה ובוכה את נשמתי.
זה הייתה תקופה קשה גם, רבתי הרבה עם ההורים שלי.
המון.
היה לנו ריב גדול אחד, ובאותו היום גם רבתי עם רוב החברות שלי.
והחלטתי זהו זה, זה הסוף.
אני לא יכולה יותר עם הכאב הזה.
כתבתי את הצוואה שלי.
התנצלתי להורים,לאחיותיי.
ספרתי את סיפור חיי.
את הכעס שלי על ה\"חברות\" שלי הוצאתי על הדף.
הכנתישרשרת.
הלכתי למקלחת.
קשרתי את השרשרת למעלה ואז סביב צוארי.
והתמוטטתי.
לא יכלתי לעשות את זה.
לא היה לי הכוח.
ולמה?
כי אני עוד צעירה, למען השם!
אני יכולה לעבור את זה!
הייתי רק בת 12!
רק ביסודייי!
מי אמר שאני אמשיך איתם שנה הבאה בכלל?!
עוד לא היה לי חבר, לא התנשקתי, לא איבדתי את הבתולין,לא היו לי ילדים, נכדים…
ואיך יהיה לי אם אני אחליט שאני מסיימת את חיי עכשיו?
וגם,
אל תחשבו על הכאב שלכם.
אתם יודעים שעשו מחקר,
ורוב האנשים שהתאבדו התאבדו יותר כדי להכאיב למי שמסביבם, ופחות כדי להפסיק את הסבל שלהם?
תחשבו מה יעבור על ההורים שלהם.
האחים הגדולים, שהאח הקטן שגדלו.. הלך.
ולא חזר.
האחים הקטנים, שהיית להם דוגמא.
לא יבינו לאן הלכת.
ולמה אתה לא חוזר.
החברים שסובבים אותך.
גם החברים האמיתיים, גם אלה שלא.
זה יפגע בהם, בכל מקרה.
אני מתחננת.
אל תעשו טעות.
חיים רק פעם אחת.
~
אני רוצה לספר לכם עכשיו מי זאת אתי סואגן.
אני שקלתי לספר את הסיפור על אמנדה טוד, אבל אני חושבת שזה מתאים יותר לבריונות מאשר לדוגמא.
אמנדה טוד עברה משהו בלתי ניסבל פשוט.
אבל היא התאבדה בסופו של דבר.
וזה עצוב, היא נסתה להתמודד.
זה קשה.
אז אני אספר לכם מי זאת אתי, ילידת הארץ.
אתי סואגן הייתה ילדה צעירה -בת 13, אני חושבת-
ילדה יפה וחכמה, עברה התעללות.
ההורים שלה היכו אותה עד זוב דם,
התעללו בה נפשית ופיזית.
היום אחד שאתי כבר לא יכלה יותר עם המכות שהביאו לה באותו היום, היא צעקה אליהם \"תפסיקו! אם תמשיכו להכות אותי אני אתאבד!\"
עכשיו,
אתם מבינים מה האינסטינקט של ההורים לעשות מיד שהבן שלהם זורק הצהרה כזאת.
קודם כל, כמובן, להפסיק עם המכות.
אחרי זה לשלוח אותו לטיפול פסיכולוגי.
אז זהו…. שלא.
אבא שלה הצליף בה, צחק ואמר בזלזול-\"תתאבדי! מי צריך אותך בכלל?! אף אחד לא אוהב אותך!\"
אני חושבת שזה נורא.
הם פאקינג ההורים שלך!
עכשיו הקטע, אף אחד לא ידע על זה.
היא לא פצתה את פיה.
לא אמרה מילה.
אתי הזמינה את כל חבריה לביתה בשעה מסוימת.
היא הכינה את השרשרת.
היא הייתה נחושבה בהחלטתה.
כשהחברים הגיעו, הם מצאו את אתי תלויה בחדר האמבטיה, שפתק נמצא בכיס שלה.\'מצטערת, חברים. אני לא יכולה יותר עם הכאב. ביי:(\'.
אתי התאבדה.
אתי עשתה טעות.
אני חושבת שעשו משהו שלהורים שלה, אבל אני לא בטוחה.
*אף אחד חוץ מאתי והוריה לא ידע על המכות שקבלה!*
החברים האוהבים שלה הכינו לה שיר.
השיר הזה, אני מודה מכל הלב, גרם לי לא להתאבד.
כל פעם שחשבתי על זה, שמעתי את השיר.
שיר מושלם שגורם לי לבכות כל פעם.
לשיר קוראים\'איך לא ספרת\',
ואת הקישור יהיה ברציתי להוסיף.
את המילים יהיה בפוסט הבא שאעלה…
מקוווה שהבנתם.
אני יודעת שזה לא היה מרגש,
שמכתי על השיר שיעביר בכם צמרמורת…
~
תגובות (9)
זה מרגש.
ואני גם חשבתי להתאבד.
ואז דמיינתי איך זה ישבור את האנשים ואני עוד צעירה.
אז זהו. החיים טובים. צריך רק לקחת אותם בידיים.
(:
כל הכבוד על האומץ ששיתפת אותנו על זה שניסית להתאבד , וכשקראתי את זה בכיתי.
את העברת מסר מאוד חשוב שלא כדאי להתאבד בגיל הזה מפני שהחיים עוד לפנינו ואנחנו נפגע באנשים שהכי אוהבים אותנו , והכי דואגים לנו . גם אני ניסיתי להתאבד אבל זה לא הצליח אבל עכשיו הכל בסדר איתי.
והסיפור על אתי שבר אותי מסכנה הילדה.
תודה רבה.
אני רוצה לראות את ההורים של העכשיו.
שהם גרמו לה להתאבד.
כמה ייסורי מצפון…
הסיפור על אתי מרגש מאוד. המצב שלה היה בקצה הכאב שאדם יכול לסבול ואני לגמרי מבינה למה היא עשתה את זה, למרות שאולי אם היא היתה מדברת עם מישהו שהיה יכול לעזור לה היא לא היתה מתאבדת בסוף.
בכללי אני חושבת שגם אם אני אתאבד יום אחד זה בטח ובטח שלא יהיה בגלל חברות או חוסר-חברות, אחרי הכל לא כולם נשארים חברים לנצח, וזה עובדה, אז זה נראה לי טיפשי למדי להתאבד בגלל זה (אבל זו רק דעתי.)
האנשים שנשארו חזקים,
ולא התאבדו,
ועכשיו יש להם חיים מבוססים,
הסתכלו אחורה ויהיו גאים.
הם יהיהו גאים שהם שרדו.
שהם לא נכנעו.
אז כן, אני גם חושבת שזה טפשי בגלל חברות,
אבל את ראית מה הם הביאו אותי לכמעט לעשות.
זה כל אחד והדעה שלו,
ושאתה שבור לגמרי-
אתה לא ממש חושב אם הסיבה הגיונית או לא.
אתה פשוט רוצה להפסיק את הסבל.
הייתי בהרבה מצבים שוברים בחיי. אני גם יודעת מזה נידוי חברה (במובן מסוים) וסבל פיזי ונפשי. חשבתי פעם על כל הדברים האלה, אבל תמיד הייתי פחדנית.
אני מניחה שכמו שאומרים, פחדנים תמיד שורדים
זה מפחיד ומרגש, ועצוב וזה מעורר רגשות
אותי ריגשת. אל תמעיטי סתם מערך עצמך
צריך לחשוב חיובי. בחיים יש עליות וירידות, פעם אנחנו למעלה פעם למטה… אם יש תקופה שלא טוב לנו צריך לדעת ולזכור שהיא תעבור. זה הכל. רק להיות אופטימים ולהינות מהחיים :)