כשהחיים השתנו ברגע

חיי השתנו / קים / דרמה

הייתי אז בן 14.
ילד קטן, לומד בכיתה ח', ביישן מתמיד, אך רגיל. תמיד היו לי חברים, אמנם לא 200 אבל היו לי.
אף פעם לא יצאתי למסיבות, לא שתיתי, לא עישנתי ובחיים לא התחלתי עם בת.
לא הייתי "חננה" אך גם לא "מקובל" או "מוכר" כמו שאומרים.
אפילו שהיום זה שונה. אם אתה רוצה להיות מקובל אתה צריך לפחות לשתות כמה פעמים, להתחיל לעשן משהו,
לקנות את הבגדים הכי יפים, לקבל יותר מ200 לייקים באינסטגרם ולהתחיל עם בנות בווצאפ.
אז אני לא עשיתי שום דבר מזה, ילד רגיל בעולם לא רגיל.
יש לי 2 אחים. אחותי בשם יעל, בת 20, מרוחקת מהמשפחה, יש לה חבר מפולין שהם הכירו בשליחות, כבר שנתיים.
ואח שלי הגדול בן ה23, אני לא ממש בקשר איתו. הוריי העיפו אותו מהבית על שימוש בלתי מוגבל בסמים.
אני זוכר אותו רק שהייתי קצת יותר קטן.. טוב, גם אז הוא לא היה בקושי בבית.
להורים שלי קוראים אלה וסמי.
אמא שלי, אלה. היא החיים שלי. וזה לא ציני או משו בסגנון.. היא באמת החיים שלי. אמא שלי היא באמת הבן אדם
שאני אוכל לעשות בשבילו הכל. אני צמוד אליה לכל דבר שהיא מבקשת, לכל דבר שהיא רוצה אני שמה בשבילה ולהפך.
לאבא שלי, סמי, תמיד היה פחות קשר. הוא היה שותה שהייתי קטן, אז היו מקרי אלימות בבית מדי פעם כלפיי ממנו.
היינו משפחה מסובכת מתמיד, תמיד סביב צעקות, ענייני כספים לא פתורים, כל אחד יצא מוזר.
הרי תחשבו שנייה.. אבא מכה, אמא עסוקה, אח מסומם, אחות שיש לה חבר לא יהודי ואני.. הרגיל.
בזמן האחרון להוריי היו בעיות כלכליות, בעיות שגרמו לריבים מטורפים אחד כלפי השני.
היו פעמים שאמא נסעה לסבתא שלי לישון אצלה לילה. סבתא שלי, אריאלה, אישה חזקה מאוד!
היא שרדה ריבים מטורפים עם בעלה השותה, חלתה פעמיים במחלת הסרטן והבריאה ואני אציין את העובדה
שהיא בת 74 ועדיין עובדת.
ביום מין הימים, לאמא שלי כבר נמאס מלריב עם אבא שלי. אבא שלי עבד בתור מאבטח ואמי בתור מנהל חברת הייטק מוצלחת בראשון לציון.
תמיד היו ביניהם פערים כלכלים חברתיים, אבא שלי תמיד היה מקנא בהצלחה שלה ובכסף שלה אז הוא מכר לה את אחד הבתים שהיא קנתה
בגדרה ולקח את הכסף לעצמו.
לא ממש הבנתי מה קרה, אך אמא שלי עזבה את הבית ולקחה אותי איתה. אחותי הלכה גם איתנו לבית אחר בראשון לציון. ואחי מאיזשהו מקום חזר הביתה לאבי.
"אמא, תגידי מה קורה בינך לבין אבא?" שאלתי.
"כלום, אתה יודע ריב של מבוגרים." ברור לי שהיא רצתה שנסיים את השיחה ואמרה לי אתזה במבטא הבטוח ואמהאי הזה.
באותו זמן, אמא פשטה את הרגל מעסק ההייטק ופרשה. היא לא הלכה לעבודה חודש ומצבנו הכלכלי במשפחה התדרדר.
הצטרכנו להשכיר דירה אחרת קצת יותר פשוטה. בניין די נטוש ודירה 2 חדרים.
"זהו, עכשיו אף אחד לא יפריע לנו" אמרה אמא בחיוך בזמן שניגבה את הזעה מהמצח מרוב עבודת ההובלה הקשה.
"כן אה? תגידי את שמה לב כמה צרות את מביאה לנו?" אחותי אמרה. אחותי אם לא אמרתי, היא אחת הבנות הכי חזקות וחצופות שאני מכיר.
הציונים שלה מעולים, יש לה המון חברים, היא מובילה את כולם אך כמה שהאופי שלה חזק ככה גם הפה שלה.
"יעל! אם את חושבת שיש לי מספיק כסף כדי לממן את המסיבות הטיפשיות שלך, את טועה ובגדול!!" צעקה אמא.
אחותי חזרה מהחדר לסלון כדי להמשיך את הריב עם אמא ושאגה:"חתיכת סתומה, אם את קוראת לעצמך אמא את טועה ובגדול,
תגידי, ולמה נפרדת מאבא?! למה אני צריכה לשמוע מילדים בשכבה ששואלים אותי את בגדת באבא?".
אמא סטרה לה ונכנסה לחדר, שמה לה מוזיקה של "משינה" הלהקה האהובה עליה ונעלה את החדר.
זאת הייתה אחת התקופות הכי קשות שהיו לי בחיים. לראות את אמא במצב הזה ואת המשפחה מתפרקת לי מול העיניים.
עברו שבועיים וחצי וזה היה שבוע לפני ערב פסח.
אין לי מושג למה, אף פעם לא אהבתי את פסח, אולי בגלל האגדה, אולי בגלל האווירה של הלחץ המשפחתי. אין לי מושג להסביר את זה..
אמא הודיעה לנו שבפסח אנחנו מוזמנים לסבתא לערב לאכול ולקרוא את האגדה.
פתאום אני מקבל צלצול באייפון. הצלצול שלי תמיד מבהיל אותי, זה איזה תרנגול שצורח בלי סוף, חבר שלי נדי התקין לי אותו, אפרט על נדי מאוחר יותר.
זה היה אבא.
"מה קורה בן יפה שלי?" אבא שאל אותי בקול בוכה.
"הכל טוב אבא, מה איתך?" עניתי.
"אתה יודע, חיים… איך בבית החדש עם אמא?" הוא שאל בהסתקרנות.
"אתה יודע. חיים… הכל טוב, חוץ מהעובדה שאין לי חדר משלי ואני נתקעתי עם יעל החופרת!" השבתי.
הוא גיחח ושאל:"תגידו, תרצו לבוא אליי לערב פסח לאכול אצלי? נשחק ויהיה כיף, לא ראיתי אתכם הרבה ילדים שלי, אני באמת מתגעגע.." הוא שאל בהתלהבות.
לא ידעתי מה להגיד לו. הרי כבר קבענו לאכול אצל סבתא שלי מצד אמי אך לא נעים לי להשאיר את אבא לבד עם הבן המסומם שלו בבית.
אמרתי לו:"אבא, אני מצטער כבר אמא דיברה איתנו ו… אנחנו כנראה נאכל אצל סבתא אריאלה".
הטלפון השתתק לחצי דקה. הוא אמר לי שהוא אוהב אותי וניתק חיש מהר.
לא עברו 3 דקות ואבא כנראה התקשר לאמא.
קולות מטורפים עברו בבית, צרחות, צעקות, קללות, נזיפות.
לפי מה ששמעתי דרך הדלת הוא קרה לה זונה, ושהיא בגדה בו והיא אמרה לו שהוא חתיכת אפס בוגדן וחרמן.
חזרתי לחדר לשמוע באוזניות ולדמיין כאילו כל זה לא קרה, אך אי אפשר היה לשכוח את כל הצעקות.
ראיתי את אמא יוצאת בוערת מהחדר עם המבט האפטר עצבים מנסה לחזור להיות רגועה.
היא לקחה אותי, הדליקה סיגריה וחיבקה אותי בלי סוף. היא הצמידה את היד שלה לכיס שלי ודחפה לי 500 שקל לקנות בגדים לחג.
"אמא מה את עושה?" שאלתי.
"קח, תתפנק לך, שתהיה חתיך יותר ממה שעכשיו." ענתה לי בחיוך.
"לא אמא.. זה יותר מדי אני לא אוכל לקחת ממך כרגע ועוד במצב הזה." השבתי לה בדאגה.
היא נתנה לי נשיקה בלחי ואמרה לי שאהבה היא משתדלת לתת לי כל הזמן וכסף לא אז היא רוצה לאזן.
חייכתי ואמרתי לה תודה ונכנסתי לחדר.
עבר שבוע והגיע ערב פסח, לא שמעתי מאבא בכלל עד אז.
יצאנו מהבית מוכנים ומוזמנים לקרוא את האגדה המשעממת הזאת. אך זה היה רחוק ללכת לביתה של סבתא, ומישכנו את האוטו ולא היה איך להגיע.
החבר הגרמני של אחותי הגיע מפולין לישון אצלנו כל פסח. אתם קולטים? לא רק שאני איתה באותו חדר עכשיו גם איתו! ומי יודע מה הם יעשו שם!!
הם הודיעו שהם יגיעו באיחור לביתה של סבתא אריאלה, אלוהים יודע מה הם עושים שמה.
לפתע פתאום.. אבא התקשר אליי.
"חג שמח אהוב שלי בני" הוא אמר לי.
"חג שמח אבא" השבתי לו באי נעימות.
"אני בדרך עם האוטו, אני ואמא השלמנו אני בא לאסוף אתכם לסבתא אני אבוא איתכם גם." הוא אמר לי בשמחה.
כל כך שמחתי שהם לפחות השלימו, סוף סוף.. הרגשתי שדברים הולכים להשתנות.
אמא יצאה מהחדר, עם שמלה שחורה וצמודה שמבליטה לה את גופה הרזה, התאפרה בעיניים, שמה אודם סגלגל ופן בשיער. האמא הכי יפה בעולם!
הייתי לבוש בחולצה מכופתרת משבצות כחולה של אברקומבי, מכנס שחור סקיני, חגורה ונעלי וואנס ישנות שהיו לי בארון.
יצאנו מהבית אני ואמא. ואבא כבר היה בחוץ. נכנסו לאוטו, והאוטו התחיל לסעת.
"אז מה העניינים? איך איתכם" אבא שוב שאל בהתלהבות.
אין לי מושג למה, אבא לא היה נראה כל כך בסדר, הוא היה נראה לחוץ מאוד ורועד.
אמא ענתה לו שהכל בסדר ושהיא חזרה לעבוד.
אבא ואמא צחקו באוטו והייתה אווירה די טובה לשם שינוי בזמן האחרון.
זה היה שלוש דקות לפני כניסת החג, השקיעה התחילה.
לפתע פתאום אבא אמר שיש לו "קטנים" (שתן) ועצר את האוטו, אמא צחקה מהביטוי "קטנים" בלי הרף.
וגם אני.
אבא בא לצאת מדלת המכונית והתחרט.
הוא הוציא אקדח טעון הדביק לה לרכה, צעק:"חתיכת זונה!" וירה.