כל מה שכתבתי לגבי היום הזה :

1.בעלי, אהובי, זה שהתעוררתי איתו והתרגלתי אליו
כן אתה,
איתן בעלי היקר,
זה שנישקתי,
זה שהתחתנתי איתו,
זה שאני אוהבת,
שנתיים עברו מהפעם האחרונה שראיתי אותך עומד עם החיוך המדהים,
אתה יצאת למלחמה,
ואני הייתי בהיריון מתקדם,
את איתי שכמובן קרוי על שמך,
לא הספקת להכיר,
אך אני לא מפסיקה לדבר עלייך,
תמיד אני אזכור אותך,
תמיד אני אזכיר אותך,
אני אוהבת אותך בעלי..
אני לא אלמנת צה"ל
אני לא מכניסה את זה לראשי
שנתיים, שנתיים שאני מחכה לך.
חלמתי עלייך אתמול,
אמרת לי עד כמה אתה אוהב אותי,
נזכרתי בחיוך שלך ודמעות זלגו לי,
אני מתגעגעת אלייך איתן שלי,
תחזור כבר!!
תחזור!
אני רוצה שתנשק אותי, אני רוצה שתחבק אותי, אני רוצה אותך!!
אני רוצה שתכיר את איתי!!
תבוא כבררר!!

2.'אמא אמא איפה רועי?' שאל הילד הקטן
הוא לא ידע
שרועי נלחם במלחמה הקשה
והמלחמה? הרגה אותו
הוא לא יגיע יותר הביתה
הוא לא יחבק אותי יותר
הוא לא הסתכל עליי
רק התמונות והריחות
הבגדים והזכרונות
זה מה שנשאר מרועי
'הוא לא יגיע גם היום' אמרה האם אל ילדה הקטן
דמעות נפלו מהעיניים של הילד הקטן
בסך הכול בן 4
הוא לא עשה רע לאף אחד
רק רצה לחבק את אחיו
רק רצה להסתכל שוב בעיניו
לשמוע את סיפורי הגבורה
אך רועי, לא יחזור שוב….

3.המדים היו לבנים
וכתם דם אחד
ליד הכיס
היכן שהלב
אולי זה לכלוך כך חשבתי
אך כאשר לא ראיתי את רון עוד בבית
הבנתי
ילדה קטנה אני
בת 7 בסה"כ
ההורים לא חזרו להיות אותו הדבר
הם בוכים
עברו כבר שנתיים מאז
שנתיים של בכי מר
אסור לי להיכנס לחדר
אסור לי להריח את הריח של אחי
התמונות שלנו ביחד נעלמו
ההורים שכחו ממני
הם לא השתקמו עדיין
אני גודלת לבד
עם בכי
ורק רון יכול לעזור לי
רון? אם אתה שומע אותי..
בוא תגיד שלום
תראה להורים שאתה בסדר
ותלך לגן עדן..
רון? אני מתגעגעת