כוס מים

נשמע הצלצול. דנה יצאה בשמחה מכיתתה. מיד היא הרגישה את השמש הקופחת, מחממת אותה עם קרניה החודרות. היא רק יכלה לחשוב על כמה היא רוצה כבר להגיע הביתה, למזגן.

להפתעתה היא ראתה מחוץ לסורגי בית הספר בחור צעיר שעומד, עם כובע של ליצן ווסט נוצץ. הבחור עמד לו שם, בחום, וחילק פליירים. היא לא יכלה לשאת את המחשבה שהוא עומד לו שם בחום למשך כל כך הרבה זמן, ולכן החליטה לעשות משהו בנושא.

דנה צעדה בזריזות בחזרה אל כיתתה, לקחה כוס חד פעמית אחת מהערימה שהייתה שם, ואז צעדה אל עבר הברזיה ומילאה אותה.

לאחר שמילאה את הכוס, צעדה בזריזות אל עבר השער, השמש עדיין חיממה אותה בחוזקה.
דנה הושיטה את הכוס אל עבר הבחור הצעיר שעמד בשער.

"ראיתי שאתה עומד בשמש הרבה זמן…" אמרה לו דנה.
"וואו, תודה רבה!" ענה לה הבחור הצעיר עם חיוך על פניו. היא יכלה ממש לראות את ניצוץ ההפתעה על פניו.
"אז למה הפליירים האלה?" שאלה אותו בתמימות.
"בית ספר לקרקס" אמר. "את רוצה?" שאל.
"הייתי שם בקייטנה… תודה." אמרה דנה.
"אוקיי… אין בעיה." אמר הבחור.
דנה חייכה אליו וחזרה פנימה במטרה למצוא את החברות שלה.

דנה מצאה את החברות שלה. הן היו עסוקות בשיחה על נושא בגדים. ביום אחר אולי הייתה מצטרפת אליהן, אבל היא הרגישה שמשהו כמו בגדים הוא שטותי לעומת מעשה טוב כמו שעשתה לפני רגע, אז היא לא ממש הייתה פעילה בשיחה.

אמא של אחת החברות של דנה באה לאסוף אותה ואת החברה האחרת של דנה. דנה לא נסעה איתן כי היא הגיעה לבית ספר עם האופניים.

חברות של דנה אמרו לה להתראות והחלו ללכת לכיוון האוטו של אמא של חברה של דנה. היא אמרה להן להתראות בחזרה אך בקול די חלש, היא לא הייתה מרוכזת ממש כי עדיין חשבה על המעשה שעשתה קודם.

דנה הלכה לכיוון אופניה. לאחר מכן עלתה עליהם, והחלה לנסוע לכיוון ביתה. הבחור שמחלק פליירים עדיין היה שם.
"להתראות", אמרה לו, הפעם בקול חזק ועם ריכוז מלא.
"להתראות" השיב לה עם חיוך.

החיוך של הבחור חימם לה את הלב. ולפתע היא שמה לב, שהחום בליבה עולה על החום של השמש, ולכן השמש הקופחת כבר ממש לא הפריעה לה.