כוחו של ילד קטן וצבע לבן.

אצלנו בשכונה,
בסמטה חשוכה.
שאור פנסי הרחוב נדם בה.
אף אחד מהתושבים לא מתקרב.
סתם מקום שאיש לא אוהב.
ולא כי היה בו משהו רע.
כי פושעים הקימו שם חבורה…
ריססו גרפיטי על הקירות.
כתבו דברי נאצה.
פעם אחת אפילו התפוצצה שם פצצה.
ואף אחד לא עשה דבר.
כולם העלימו עין, כבר היה מאוחר.
עד שביום אחד,
לשכונה הגיע ילד מיוחד.
עם פח של צבע לבן.
ומברשת עם קצה לא קטן.
הלך לו לסמטה והחל לזמר.
תוך כדי שעל הקיר הוא מצייר.
ילד בן שבע,
עם המברשת והצבע.
אט אט, החלו ההולכים ושבים לשמוע
את המזמור.
והחליטו לבוא ולעזור.
הסמטה התמלאה עד אפס תפוסה.
אנשים זרים, ממקומות שונים.
בעקבות ילד קטן.
עבדו ביחד וצבעו את הקיר,
בלבן.