כאב עמוק

שולפת את המפתח מן הכיס,מחדירה אל חור המנעול,מסובבת לצד ימין,ידיי רועדות,נכנסת לביתי,משליכה את תיקי על הרצפה,רצה למטבח,שולפת סכין מן המגירה,נכנסת לחדרי,מתיישבת על המיטה,דמעות מציפות את עייני עם האיפור המרוח,לוקחת את הסכין,וחותכת את פרק ידי.
חתך אחד,כל כך הרבה כאב,לא רק כאב פיזי,כאב נפשי,כאב נורא,מצפה שזה ישכיח,הכל,את כל הכאב,את הבכי,את המועקה,את כל מה שנמצא בלבי,הדמעות זולגות,נופלות על פרק ידי,הדם,הדם מלכלך את מיטתי,
אבל לי? לי לא אכפת,אני מוכרחה להוציא את הכאב הנוראי הזה,שיניח לי.
המיטה מלאה בדמי,אני ממשיכה לחתוך,חתך אחר חתך,כאב אחר כאב,
הכאב הנפשי הרבה יותר כואב מן הכאב הזה,הכאב הפיזי עוזר,החתך עמוק.
למה אף אחד לא מבין אותי?
למה זה כל כך מפריע לכולם?
האם הסיבה היא בגלל שאני שונה?
אז כן.אני שונה.אני בחיים לא אהיה כמו כולם.ואני גם לא מעוניינת להיות כמו כולם,
הם כל הזמן עם המשפטים המפגרים שלהם "תהיה עצמך" ואחר כך אתם צוחקים עלי בגלל שאני זאת מי שאני?
מה ביקשתי?מישהו,רק מישהו שיאהב אותי כפי שאני,אני עדין אני,אני לא מישהי אחרת,אני לא מתחזה,
אני אמיתית,אני לא שקר.
המילים,המילים שלהם,כל כך פוגעות, בשבילם זאת בדיחה,כמובן,מי לא היה רוצה לצחוק על הילדה הכי מוזרה בבית הספר?מי לא היה רוצה להיות הבדרן של השיכבה,בשבילם,זאת בדיחה,לעקוב אחרי לשירותים,לחכות שאני אכנס לאחד התאים,עם מצלמה ביד,להיכנס לתא לידי,לצלם וידאו ולהעלות את זה לפייסבוק,הרי זה כל כך מצחיק,לראות ילדה,בת 14 סך הכל,בשירותים,עושה את צרכיה.
'מכוערת,שמנה,שקרנית,פריקית,אימו,גותית,סתומה,מוזרה'
כל המילים האלה נכנסות לחתך אחד,
אהבה.
המפתח היחידי,המפתח היחידי,שיצליח לפתוח את ליבי,רק אהבה,לא חשוב ממי,
אני רק צריכה אהבה,אהבה שתתן לי להרגיש נאהבת,איך אפשר לחכות כל כך הרבה,לרגע הזה,הרגע שאני,כבר לא אהיה אני,המילים שלהם,רק עוזרות לי לוותר.
הנה אני,נלחמת,מבטיחה לעצמי עתיד טוב יותר,אבל מי יודע,מי יודע מה יקרה,בינתיים אני מחכה,
הדבר היחידי שנשאר בי זה כאב,התקווה מנסה להחזיק מעמד,אבל עוד מעט,הכאב יתפוס גם את מקומה,כמו שתפס את שאר המקומות..